הוא עמד בקצה אולם האבירים, שותה לאטו כוס שיכר אחר יום אימונים ארוך.
" אתה עדיין בשלבי לימוד" טפח על כתפו אביר זקן , "ייקח זמן עד שהשרירים שלך יתרגלו לכך."
ובעודם גונחים על חיי האבירות רצה לעברו שפחה כמעט ללא מלבוש ונצמדה לרגליו.
"הצל אותי, הוא מתעלל בי , אין גבול לטירוף שלו, זה רק עניין של זמן עד שירצח אותי "
היא הייתה בשנות העשרים המוקדמות שלה, גופה מלא חבלות ומבטה מלא בייסורים.
"שחרר אותה מיד" , רעם קול מעבר לכתפו. הוא סובב את ראשו וממולו עמד סליז. כשמו כן הוא, אביר רשע, אכזר, סדיסט ובעל מעמד.
"שחרר אותה לפני שאערוף את ראשך ביחד עם זו של החוצפנית הקטנה".
"שחרר אותה לחש לו ידידו מעבר לשולחן. היא שלו בקניין, והתנהגותו אליה היא זכותו המלאה . אין לך מה להילחם עבורה. אביר גוריאני לא שובר את כללי האבירות שלו. אם כל אביר יקום בכדי למחות על כבודה של שפחה אבודה, תיווצר כאן אנרכיה. וזה לפני שאנחנו מדברים על כך שסליז גדול ממך כפליים ומאומן ממך בחרב."
הוא הביט בעיניים הרומזות של ידידו, הביט בעיניים הדומעות של השפחה , הביט בעיניו הרושפות אש של סליז ובעיניו שלו שנשקפו דרך כוס השיכר.
הוא הביט. ובעט בה בכיוון סליז....שתפס אותה בוכייה בשערה וגרר אותה לקצה השני של האולם.
"עשית בשכל "- ענה לו ידידו.....
המשך יבוא (: