למרות הכול רוחו לא שקטה. האדרנלנין זרם בגופו במלוא העוז.
מרחוק ראה את סליז גורר את הנערה בשיער לעבר שולחן מרוחק שם התווכח עם סוחר עבדים.
" שילמתי חמישה מטבעות זהב עבור השפחה הזו " צעק סליז. ואין לי בה תועלת. " החזר לי את כספי".
אינך יכול לבקש כסף חזרה לאחר שקנית. ענה הסוחר. "ובכלל, שפחה זה לא כחומר ביד היוצר, התועלת של השפחה נקבעת לפי מידת המומחיות שלך. אם אינך יודע לתפעל אותה...אולי הבעיה אצלך "...צחק הסוחר בקול רם ואיתו כל סובבי השולחן השתויים.
"אולי האיבר שלו גדול מידי בשביל להיכנס בה." צעק אביר אחד....."ואולי ההפך" צעק אחר ושוב כולם צחקו בקול
פניו של סליז האדימו..."אם כך אמר...אתן אותה כבשר לכלבים שלי" צעק סליז...כך לפחות אחסוך כמה כסף על רכישת מזון.
"עשה בה כרצונך , אין זה ענייני יותר" ענה הסוחר.
"שש מטבעות זהב נשמע קול מקצה השולחן."
כל הנוכחים סובבו את הראש. היה זה הוא שעמד וצעק שנית "שש מטבעות זהב ".
"שוב אתה "נזף בו סליז. "לך מכאן לפני שאני מבתר את גופך בחרב. אין לך עניין בנושא."
"הוא צודק" ענה הסוחר. " הרי חוקת האבירים אוסרת על אביר לחפוץ ברכושו של אחר. ושפחה היא רכוש לכל דבר ועניין."
"וגם אסור לך להזמין אותו לדו קרב." צעק אביר שישב לידו. "כי הרי הוא לא התגרה בך כלל. קח נא את חפצייך והמשך בדרכך."
"איני יכול" ענה האביר. "סליז הציע אותה למכירה. עכשיו אינו יכול לחזור בו אם מישהו מציע לו תמורה עבור הצעתו. כי כך הוא פוגע בכבודי כאביר. גם זה כתוב בספרי האבירים."
כולם נעמדו דום. "אם תסרב לבקשתי....הרי שפגעת בכבודי. ואז אני אהיה רשאי להזמינך לדו קרב." אמר האביר והתקרב בכדי מרחק נגיעה מסליז.
סליז היה המום. לקח לו רגע לחשוב על כך ואז הוא צעק : "אם כך יהיה כאן דו קרב."
"אתה בטוח" ענה האביר. "אתה הרי שתוי ואחרי מסע ארוך. בוא נסגור על שמונה מטבעות זהב. וכך גם כבודך לא ייפגע. בקרוב אנחנו צפויים למלחמה מול האויב מהצפון . ובטוח שהמלך לא ישמח לדעת שאביר שלו נהרג על ידך בדו קרב בגלל שפחה. זה עלול לפגוע ביכולת שלך לסחור כאן בעתיד."
ובעוד סליז חושב על מתן תשובה...ניגש האביר אליו, שם שמונה מטבעות זהב בכיסו . וצעק. "הסיבוב הבא של המשקאות עליי..לחיי טוב ליבו של סליז." במקביל, לקח מידו את הנערה והרחיקה משם לקצה האולם.
"שמע ידידי", ענה לו ידידו שכל העת עקב מרחוק אחר המתרחש. "אתה חכם ואמיץ הרבה יותר ממה ששיערתי. או אולי טיפש ...עם אחד כמוך אי אפשר לדעת".
ובעודו גורר את השפחה אל קצה העולם. נעמדה היא מולו ולחשה. "שלך אני לעד. תעשה בי כל מה שתחפוץ. גופי הוא רכושך."
והנה עמדה לפני האביר החלטה לקבל :
לשחרר את הנערה חזרה לבית אביה ממנו נלקחה. ומה יהיה גורלה...אולי ימצא את עצמה שוב כאן...לאחר שתימכר שוב לסוחר עבדים תמורת נזיד עדשים.
להפכה לשלו. אבל כיצד תהיה שלו. הרי שפחה היא רכוש. ושפחה שמפתחת רגשות כלפי האדון שלה.....הרי תגלה היא כלפיו תחושת רכושנות. וזה דבר שאסור שיקרה....
ומה אתם הייתם עושים ?
