"יש שתי סוגי שפחות" אמר סוחר העבדים לאביר שהתעניין ברכישת שפחה שתנהל את יומו ותענג את זמנו בתקופת ההמתנה שלפני הקרב הגדול על עיר הבירה של המחוז כנגד הפולשים הברבריים מהצפון.
"ישנן את הברבריות. כאלו שנלכדו בפשיטות של הצבא באזורים הצפוניים והובאו לכאן בכוח. הן שרירות, חצופות, קשות עורף ודורשות אילוף ממושך.....אבל אם תצליח בסוף לאלף אותה, זכית בעזר כנגדך. שפחה נאמנה וצנועה שתמריא אתך למרומי תענוגות האלים." ובעודו אומר זאת הצביע לכיוון נערה צעירה לבושה בסחבות, פרצוף זועם ומתריס המנסה כל העת להשתחרר משלשאלותיה .
"ויש שפחות שהן בנות כפר פשוטות שנמכרו על ידי אביהן. בתולות, מופנמות, חרדתיות. הן יעשו כל מה שתאמר להן, מבלי להוציא מילה. אבל העצב בעיניים לא ייתן לך מנוח. לעולם לא תצליח להגיע איתן לתענוגות מעבר לדמיון היות ופוריטניות נולדו וככאלו כנראה גם ימותו...." ובעודו אומר הצביע על מספר נערות מטופחות למחצה שהתחבאו אחת מאחורי השנייה, בוכיות על מר גורלן.
אז מה אתה ממליץ שאל האביר...הרי האחת תגרום לי לחוסר שקט נפשי שתעיב על יכולתי להילחם בקרב, והשנייה תגרום לי תסכול מחוסר יכולת להגשים את ייעודי.
אכן כך – ומה אתן הייתן ממליצות לאביר ?