הם נקראו שניהם אל המרקיז. שני אבירים ותיקים בעלי ניסיון .
היה עליהם למלא משימה. לצאת לגבול ולחלץ משם בת מלוכה שברחה עם נער אורוות.
"לא יעלה על הדעת בושה כזו", רעם המרקיז. "הרי המעשה שעשתה ימיט קלון על כל המחוז, עליי, על משפחתי, עליכם."
ומה יעלה בגורל הנער חשב לשאול בתמימות ומיד חזר בו מהכוונה כי היה ברור שגורלו נחרץ מראש.
נכון, גם פעם הוא היה צעיר ומאוהב. ופעם אף חשב לעזוב את המסדר אליו הוא נשבע בשביל נערה יפיפייה. אבל בראייה מרחוק הבין ששובבות נעורים, מרוממת ככל שתהיה אינה שווה עוד.
"מדובר בדרך ארוכה ומסוכנת " אמר לו האביר העמית בעת שישבו ביחד לכוס שיכר בלילה שלפני היציאה. "ואנחנו צריכים לסמוך אחד על האחר בעיניים עצומות , והרי איננו מכירים אחד את השני ושנינו בכלל ממסדרים יריבים".
"ובכן," ענה האביר. "מה ידידי מציע."
" יש לך שפחה נאה, העובדת כאחת ממשרתות אשתו של הדוכס. ולי יש שפחה צעירה שזכיתי בה בקרב חרבות לפני מספר חודשים. תן לי את שלך ללילה ואתן לך את שלי, וזו תהיה ברית הדמים בנינו".
האביר הביט בעמיתו ושקל בדעתו. מחד כאשר אביר מציע לך הצעה, סירוב עלול להתפרש כעלבון. ואם יסרב, הרי אומר הדבר שיש לו רגשות כלפי שפחתו. והרי ידוע שחל איסור על פי חוקי המסדר בתחושת רגש כלפי שפחה. מצד שני , היו לו רגשות כלפי השפחה ולא רצה לתת אותה לאחר, פן יעונה לה רע. ואם יסרב, עלול עמיתו לסרב לצאת עמו למסע...ואולי ייצא ולא יעמוד שם לצידו.
"אני אלך עמך, שמע פתאום קול חרישי מעבר לכתפו. " הייתה זו השפחה שלו. היא ניגשה לאביר השני ואמרה לו : "עשה בי כרצונך הליל. כולי שלך".
ובעודו גורר את השפחה האחרת לחדרו, ומוציא עליה את חמתו הבוערת במשך כל הליל.....שמע אותה לוחשת באוזניו. בשבילך אדוני אעשה את הכול.