השלווה היא חזות הכול.

"האפרוריות שמעיקה על קרני האור מחקה כל סיכוי לחזרתה של התקווה."

כך צעקה בכיוונו לאחר שהתרחק עם סוסו ....ספק שומע ספק לא.

"ליבי שותת דם מעשרות חרבות שפילחו את לב אהוביי שיצאו אליי קרב ולא שבו.

צעירים שהבטיחו לי עולם ומלואו בטרם נגוזו בפני תהילה אבודה.

והתחננתי אליהם...הישארו תחת כנפי כי אין כבוד במלחמה על אדמתך אם שקולה היא לאיבוד אהובתך. 

אבל הם לא שעו לי." כך צרחה אל האופק.....

ובתוך השקט הרועם לחשה את שמות כל אהוביה. אלא שהתעללו בה נפשית ואלו שהתעללו בה גופנית. אלא שקרעו לה את הצורה ואלא שצורתם נקרעה מפניה. מכל הסוגים והגוונים היו לה....אבל אחד לא נותר....

מלבד האביר שיורד עכשיו במדרונות השביל מתרחק מעורף סירובה.

ומה עליה לעשות עכשיו.....לרוץ אחריו או להישאר בקיפאונה....אמרו לי...