לפני 4 שנים. 23 בינואר 2020 בשעה 14:29
"ציפור נפשי בלהט בורקת אל מול מכאוביי העולם", כך אמר לה מעל גבי סוסו בראותה יושבת בקצה השדה , קולעת את שערה לצמה ארוכה.
"שנים של מלחמות אבודות למען מטרות שנראו חשובות מכול, אולם היום נדמות כחסרות תוחלת, השאיר אותי פצוע בגוף ובנפש".
ובעודה מרימה אליו מבט חטוף, ירד מסוסו עליו רכב במשך שנות היעדרותו מהכפר ולחש באוזנה :" ואולי אני אהיה לך למשענת בדמי ימייך ויחד נוכל האחד להגן על ליבו של האחר".
אבל היא סובבה את מבטה והמשיכה בקליעת צמותיה כאילו לא עבר בדרכה מעולם.....
