ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבריה

22.

לפני 12 שנים. 12 במרץ 2012 בשעה 10:57

הוא הכיר היטב את הרגע הפסיכולוגי המדויק בו אין לומר דבר.
(אוסקר ווילד)

ועדיין, המשיך ללהג את עצמו כאילו אין מחר.






מתוקף אישיותה - ויש מחר?
מי אנחנו שנדע?
:)
לפני 12 שנים
רות - תמיד יש מחר גם ללא הידיעה.
עצם הלהג נטול הלעג העצמי יכול להעיד
:)
לפני 12 שנים
מישלי - לפעמים אי אפשר להפסיק לומר... גם כשנדמה שכבר לא נותר מה.

בדיוק היום נתקלתי במצב הזה. והוא מתסכל אימים.
לפני 12 שנים
רות - לפעמים באמת אי אפשר להפסיק זה כשיש רגשות אמת או היו. ואז יש תסכול או כאב עמוק.
לפני 12 שנים
מישלי - הבנת אותי.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י