את כותבת שכשאני אומר לך שאת יכולה לעשות לי מה שאת רוצה את חושבת על להפוך אותי לשק חבטות ולשבור אותי באגרופים. לפרק לעצמך את הידיים על הפרצוף שלי עד שתרגישי את הדם שנוזל לי מהפנים מתערבב בדם שנוטף לך מהפרקים.
עד כמה זה חולני שהדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו כשאני קורא את זה הוא שאסור לך לעשות את זה כי לראות שאת מכאיבה לידיים שלך ישבור לי את הלב?
אני סומך עליך שתעשי לי כל מה שתרצי. אלוהים יודע שנתתי לך את הרשות. אבל אני פשוט לא סומך עליך שלא תעשי נזק לעצמך.
אחת הסיבות שכל כך היה לי קל לקשור אותך ולהכאיב לך היא שבתפקיד הזה של האדון, של השולט, של המלך, אני לוקח לעצמי את הזכות להכאיב לך אבל אני גם לוקח ממך את הזכות הזו. להכאיב לך היתה הדרך הכי טובה שהיתה לי לשמור עליך, לאהוב אותך, להגן עליך.
זה לא משנה. שנינו יודעים שאת צודקת ושכל דבר שתעשי עכשיו יכאב לי. בסופו של דבר הגודל לא משנה, עם כל המטר תשעים שלי אני לא יכול לעצור אותך מלעשות מה שאת רוצה לעצמך. אם אני אבקש ממך לעשות לי כל מה שאת רוצה, את תצטרכי להיות מאושרת. כדי שאני לא ארגיש שאני חייב להיות חזק בשבילך ואז אני אוכל להיות במצב הכי פגיע שלי בשבילך. ואז גם אם תשימי מולי מראה זה יכאב אבל לא יפגע. לא כל זמן שאני רואה אותך מאושרת.
