ידיים נעלמות דחפו אותי אז אל המיטה, רוכסן נפתח ומכנס מופשל בחלקו ..."אין לי זמן.. אני צריכה לטוס לעבודה, אז תוריד את המכנסיים ותחכה לי".
הורדתי את בגדי כמעט לחלוטין, למעשה נותרתי בחולצת כפתורים פתוחה בלבד.... זו המיועדת לארועים מיוחדים.
היא חזרה אל חדר השינה ומשכה אותי מקרסולי עד שישבני נגע בשפת המזרן. כשרגלי השתפלו אל הריצפה, היא פיסקה אותן בתנועה החלטית וחייכה אלי במין חיוך שובב על גבול הערמומי...
במספרי ציפורניים דקות וחדות הוסרו (במהירות רבה יחסית) מרבית תלתלי הערווה שלי...לאחר ליטוף מהיר ופליטת מילים המעידות על תחושה כללית של אי שביעות רצון ("...god dam... זה לא מספיק")
הרגשתי את המגע החריף של ג'ל הגילוח.... הבטתי וראיתי איך ארבע או חמש תנועות עולות ויורדות של תער חד הותירו גבעונת חיוורת בשיפולי הבטן התחתונה שלי....
"תהנה גבר.......as long as you can"
מחר זה כבר ידקור...ואם זה דוקר, אז אין אותי!
שוב חיוך שובב
אחרי מספר דקות....בהן שתינו כוס קפה אחת + הצצה חטופה בשעון....נותרתי לבדי בדירה
מלטף את חותמה בבשרי....יצאתי גם אני אל תלאות היום יום כשבמוחי הציפיה העזה לערב שיבוא
לפני 19 שנים. 25 ביוני 2005 בשעה 18:08