לומד להיות כלב

זה תיאור של מפגש האילוף הראשון שלי עם האדון:

כפי שהאדון הורה לי, חיכיתי ערום על 4 על רצפת חדר השירותים.
פחדתי? כן. הרי אני מחכה ערום על 4 בבית זר למישהו שאני לגמרי לא מכיר. כבר מראש הסכמתי שהוא יקשור אותי ברצועה, ייתן לי פקודות, יצליף בי ובאופן כללי יעשה בי מה שבא לו. אבל כל ההכרות שלנו מסתכמת בכמה הודעות באתר ההיכרויות ושיחת טלפון של 3 דקות.

התרגשתי? גם כן. כבר כמה שנים אני מפנטז על משחק תפקידים של כלב ומאלף. אני שואל את עצמי איך זה ירגיש להיות על הרצפה כל הזמן, לא לדבר אלא רק לנבוח, לקבל פקודות ועונשים והאם אצליח לעשות את הסוויץ' בראש ממישהו שנמצא כל הזמן בשליטה למישהו שרק מגיב לשליטה של מישהו אחר.

בשיחת הטלפון הקצרה שלנו, אחרי שהוא שאל אותי אם אני באמת בטוח שאני רוצה לעשות את זה, הוא נתן לי את הכתובת שלו, את השם על האינטרקום ואת השעה בה עליי להתייצב. ואז הוא הסביר שברגע שהוא יפתח לי את הדלת אני אכנס ישר לחדר השירותים הקטן ליד הכניסה, אתפשט ואחכה על 4.

וכך עשיתי. ומצאתי את עצמי מחכה ערום על 4 על רצפת חדר השירותים. הדלת נפתחה וכל מה שיכלתי לראות זה את הרגליים שלו בנעלי ספורט וטרנינג. לרגע הוא לא עשה כלום, אני רק יכול לשער שהוא הסתכל עליי, ואז הוא אמר: "שב". הרמתי את פלג הגוף העליון, יישרתי את הידיים והושבתי את התחת על כפות הרגליים שלי.

אפילו לא הספקתי לראות את קולר העור השחור לפני שכבר הרגשתי אותו סביב הצוואר שלי. האדון סגר עליי את הקולר , ואני חשבתי שהוא הוא הדוק מדי וקצת חונק אותי, אבל כשנשאלתי האם זה בסדר פשוט הנהנתי. האדון אז שם מנעול על הקולר וחיבר אליו רצועה. חשבתי לרגע להגיד לו שהקולר הדוק מדי, אבל הוא כבר התחיל ללכת במסדרון ואמר לי: "בא".

הלכתי אחריו, הוא החזיק את הרצועה שלי ביד אבל לא משך אותי, נשארתי כל הזמן די קרוב אליו. הוא הוליך אותי במסדרון ולתוך הסלון הגדול. על הרצפה היו מונחים כמו באיזה חלון ראווה פרוורטי כמה צעצועים. הוא עצר אותי ונתן לי להסתכל בהם:
שני שוטים ולידם שני מחבטים, שני גאגים, מגיני ברכיים, מן צעצוע פלסטיק שנראה כמו עצם, קערת אוכל של כלב, מעין כפפות סגורות מעור וזנב גומי שבקצה שלו באט פלאג.

"שב". התיישבתי. "לא". הוא התקרב אליי והצמיד את כפות הידיים שלי אחת לשנייה. "על 4". חזרתי להיות על 4. "שב". התיישבתי. "לא". לרגע התבלבלתי אבל אז הבנתי שכפות הידיים שלי אינן צמודות. הצמדתי אותן במהירות. האדון אמר: "הכלב מקבל עונש כשהוא לא מבצע פקודות".

הוא ניגש לאחד השוטים והרים אותו. הוא הלך מאחוריי ופתאום הרגשתי את ההצלפה על התחת.
זה כאב! צעקתי קצת. קיבלתי עוד הצלפה וצעקתי שוב. ואז עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. האדון הלך בנחת והחזיר את השוט למקום. "על 4". ביצעתי מייד. "שב". התיישבתי והקפדתי שכפות הידיים שלי יהיו צמודות. "יפה, הכלב לומד".

האדון הרים את הפלאג-זנב ונתן לי להריח אותו, רחרחתי אותו וקצת ליקקתי. ממש לא הבנתי איך משהו כזה יכול להיכנס לי לתחת, זה נראה לי ממש גדול מדי. בהודעות שהוא כתב לי לפני שנפגשנו האדון הסביר שהפלאג-זנב הוא חובה. אבל עכשיו היה לי ברור שאני אגיד לו שאני לא יכול להכניס דבר כזה, הרי אמרתי לו שאף פעם לא החדירו לי משהו לחור, הוא בטח יבין.

הוא נתן לי לרחרח וללקק במשך כמה שניות ואז הוא זרק את הפלאג-זנב על רצפה לא רחוק ממני, הצביע עליו ושרק שריקה קטנה. ניגשתי לפלאג ובעזרת השיניים הרמתי אותו והחזרתי אותי לאדון. "כלב טוב". הוא שוב זרק את הפלאג והצביע עליו ואני שוב הלכתי על 4 והבאתי אותו.

"שב". התיישבתי. "לא". הסתכלתי למטה וראיתי שהידיים שלי אינן צמודות. מייד הצמדתי אותן אבל האדון כבר הלך להביא את השוט.
שוב 5 הצלפות, שוב צעקתי, זה שוב כאב מאוד.

"על 4". ירדתי על 4. "שב". התיישבתי כמו שצריך. "תנבח". נבחתי.

הרבה זמן דמיינתי את הרגע שמישהו יכריח אותי לנבוח. פנטזתי על אדון שמצליף בי נוראות עד שאני נשבר ומסכים להוציא קול של כלב במקום מילים. חשבתי שבהתחלה אצליח רק לנבוח בשקט. שיערתי שזה ידרוש ממני להדחיק את הכבוד העצמי שלי. אבל כשהאדון אמר "תנבח". זה פשוט יצא ממני לגמרי בטבעיות "ווף ווף ווף".

"כלב טוב. תנבח". נבחתי שוב. הוא התקרב אליי וליטף לי את הראש. הוא הצמיד אותי אל הרגל שלו. "כלב טוב. הכלב לומד מהר". הוא ליטף אותי עוד קצת. המגע שלו בשיער שלי היה נעים ובאופן הרבה יותר מפתיע המחמאה הזאת הייתה נעימה לי.

המשך יבוא...