לפני 5 שנים. יום ראשון, 8 בנובמבר 2020 בשעה 12:16
היא המנה העיקרית שלי, הקרם דלה קרם של כל החיבור בנינו.
זו לא המציצה, החיבוק, ה-69, הרימינג, או כל אקט אחר מכל סוג שהוא.
זו לא ההצלפה, הצביטה, הלפיתה או הקשירה שלה. או כל אקט שליטה אחר.
זה מאד פשוט וזה שווה הכל.
זה הרגע הזה שבו כולי מועך אותה כשהיא על בטנה לתוך המזרון/רצפה/פרקט.
כשאני כולי בתוכה...נשאב לתוכה ואז לוחש לה לתוך המוח בשקט ובנחישות.
"מי את?"
"הכלבה שלך" היא לוחשת.
"ומה את?"
"הזונה שלך אדוני" היא עונה.
ואז הכל מתעצם, מתחבר...יש שקט קצר של הבנה עמוקה, של חיבור מעולם אחר.
השמיים הם הגבול.
ואני....לא אפסיק ללחוש לה.