גם כשאני טובה ממשיכים להעניש אותי.

אולי זה לא המקום, אבל בעיניי זה כן.

כי יש דברים שאני לא יכולה להגיד לך בפנים, אמא.
כמה שזה ישמע ילדותי ומטומטם בעינייך, מאז הקיץ שבין כיתה ב' לג' אני מרגישה שאנחנו מתרחקות.
וכן, הייתה לי תקופה של כמעט שנה שהייתי ילדה קשה ורבתי איתך הרבה.
אבל זה היה הפיצוץ אחרי התיכון. כל השנים האלה הייתי ילדה טובה, גם עכשיו.
עשיתי כל מה שרצית בתקווה שיום אחד את תבואי ותחבקי אותי ותגרמי לי להרגיש שאת לא שונאת אותי.

אחותי מתייחסת אלייך כמו לזבל, אומרת לך בפנים (ואני מצטטת) שאת רק ארנק בשבילה. מתייחסת לכולם כמו לזבל.
אבל כשמגיע זמן האמת, אני יודעת שאת גאה בה.
כי כשהחברות שלך מתקשרות את יכולה לדבר עלייה שעות אבל אותי הזכרת אולי רק פעם אחת.
אחותי מביאה שמונים והאושר שלך קורע את הגג לשתיים.
אני מביאה תשעים ומאה וזה מעניין לך את התחת. אני אומרת לך שזה פוגע בי ואז בפעם הבאה את מביעה אושר שברור שהוא מזויף.

התקבלתי לאוניברסיטה ואת ענית לי בקול של תשעה באב. שאלתי אותך יותר מפעם אחת אם הכול בסדר וענית לי שכן.

כל פעם שאת רבה איתי, את מכניסה לזה את א'.
שנים אני אומרת לך שאני אתאיסטית ושדת לא מדברת אליי בכלל, אבל את בטוחה שאני מושפעת ממנו.
אני רוצה לנסוע איתו לאילת (אחרי שאנחנו מכירים וביחד יותר מחצי שנה) ואת רומזת לי שהוא ינסה לאנוס אותי.

אחותי הגדולה נסעה בגיל 18 בטיול מאורגן (בלי אף אחד שהיא מכירה) לחודש בסין ולא עשית לה מניפולציות כאלה.

ומאז שהתחלתי לקחת גלולות לפני שבועיים, את רק שונאת אותי.
את כל הזמן מרחיקה את עצמך ממני ודואגת להתרחק ממני.
אבל טוענת שאני השתנתי.
שאני כל הזמן כועסת ושאני לא בסדר.
ברור שאני כועסת כל הזמן, כל רגע אני לא בסדר ואני אשמה.
את תמיד בסדר.

כשהייתי בת 15 האשמת אותי שאיבדתי לך דיסק של מוזיקה, אפילו שהחזרתי אותו למקום.
גרמת לי לחפש בין הדיסקים המאובקים שיש בבית.
וכל אותה שעה (או יותר, לי זה נראה כמו נצח..) קיללת אותי.
כל הזמן קראת לי כלב ועוד כל מיני קללות עסיסיות.
ואז כשאבא הוכיח לך שהדיסק היה במקום כל הזמן הזה, לא טרחת אפילו להתנצל.
ואז ניסית להתנחמד אליי כמו כל פעם שאת יודעת שאת אשמה.
"אני אוהבת כלבים, כלבים הם חמודים. לכן קראתי לך כלב..".
שקרנית מסריחה שכמוך.

כל פעם שאני באה לחבק אותך את מרחיקה אותי ממך ואומרת לי ללכת לעשות משהו "מועיל".
לאורך כל התיכון חשבתי על התאבדות וידעתי שזו תהיה הסיטואציה היחידה שבה את בכלל תסתכלי עליי לשבריר שניה.

בבקשה, בלי בדיחות סרקסטיות.
זה נושא מאוד רגיש בשבילי וזה המקום היחיד שבו אני יכולה לפרוק את כל זה בלי לפגוע באף אחד.
אז בבקשה.

LD.