גם כשאני טובה ממשיכים להעניש אותי.

אז היום התחלתי בעשר, שזה בסדר גמור מבחינתי כי זה אומר יום של תשע שעות ומוצ'ו דינרו (אני אסיסטנטית של רופאי עיניים בקופת חולים, ככה שאני עושה בדיקות ראייה, אבל עושה גם הרבה מעבר דוגמת תיקון עברית, כתיבת אימיילים בעברית נכונה במשלב גבוה ועזרה טכנית במחשבים).
בסביבות אחת עשרה-שתיים עשרה מגיעה אישה מבוגרת שיכולה להיות סבתא שלי.

לא רק שהיא מגיעה בחצי שעה איחור (!) אני נאלצת ללכת עד המשרד בשביל להשיג את האישור של הרופא
(כי הפקידות בקבלה אמורות לבקש כי החולים באים קודם אליהן), היא גם ירדה עליי וצרחה עליי במשך כל הבדיקה.

"גבירתי, את רואה את המספרים?"
"כן"
"תקריאי לי אותם, בבקשה"
"לא, אני רואה אותם מצוין! תזוזי!"
"לזוז? על מה את מדברת? אני לא עומדת בטווח הראייה שלך בכלל"
"תזוזי.. תזיזי את המספרים!"

ממשיכה לשאוג עליי כשאני מבקשת כל כמה שניות "גבירתי, בבקשה תפסיקי לצעוק עליי כי זה ממש לא נעים לי שאת צועקת עליי". והיא לא צעקה עליי, זה נכון. היא שאגה עליי בצרחות וירידות שאני בנאדם איום ונורא כי לא הבנתי שהיא רצתה שאני אחליף את המספרים. זה לא שיש לי אינטרס להתעכב סתם, כן?

ניסיתי לבדוק את עין שמאל ובהתחלה היא באמת שמה את המכשיר, ואז היא "נזכרה" שהיא לא רואה בעין הזאת. עכשיו עד כמה שזה ישמע לכם מפגר לגמרי, אני חייבת לבדוק כי בנאדם יכול להגיד שהוא לא רואה, אבל הוא יראה רק מספרים גדולים, למשל.

היא המשיכה לשאוג עליי ולרדת עליי. עכשיו כמה שאני רגועה בד"כ ובסה"כ אומרת "בבקשה לא לצעוק עליי, זה לא נעים לי. בואו ננהל את הדיון הזה בצורה רגועה, אוקיי?", הפעם חטפתי עצבים שכבר באמצע משפט התחלתי לבכות.
ולא סתם בשקט. בכי של תסכול כזה שאחר כך התנשמתי והיה לי ממש קשה להסדיר את הנשימה ולהרגע.

אז זה החלק הבא:
"עופי לי מהחדר" (בשקט)
"מה?" (היא לא שמעה..)
"צאי לי מהחדר" (עדיין בשקט)
היא אמרה משהו שאני לא זוכרת, שאני נוראית או משהו כזה.
והמשיכה לשאוג עליי, כמובן.
"צאי לי מהחדר עכשיו. אני לא מוכנה שתצעקי עליי יותר, העבודה הזאת מספיק מחורבנת גם ככה שאני לא צריכה שאת תבואי ותצרחי עליי!"

אפילו שהיו שתיי נשים בחוץ ששמעו את הרעש וראו שאני כבר בוכה, הן לא התערבו ואני המשכתי.
בהתחלה היא אמרה שהיא לא תלך עד שהרופאה לא תקבל אותה ושאני צריכה לשים לה טיפות.
אז אני אמרתי שאני לא אחות מוסמכת ואני לא אשים לה טיפות.
אז היא אמרה שהיא תלך לדבר עם מישהי אחרת.

אז האישה היותר מבוגרת שעמדה בחוץ (בערך בגיל של אמא שלי) הייתה מה זה נחמדה אליי ואמרה לי לא לקחת ללב.
והשנייה פשוט התנדפה, לפחות לא ירדה לי לחיים למה אני מדברת ככה אל בנאדם מבוגר.

שמעו, אני לא גאה בעצמי, אבל: א'. זה הגיע לה. היא התנהגה בצורה מחרידה אפילו אחרי שהתחלתי לבכות חצי בהיסטריה ותסכול. לא עניין אותה כלום.
ב'. אני עוברת תקופה ממש קשה עם אמא שלי ועם כל הצעקות והבכי שיוצאים ממני בזמן האחרון, אני כבר מתקשה לשלוט על עצמי. האדיוט הכי לא קשור שבא (כמו האישה הזאת) ויורד עליי ומתנהג אליי לא יפה, ואני נשברת. כל המעמסה הרגשית הזאת היא גם אחת הסיבות למה אני הולכת לישון בשישי עד מוצ"ש אצל א' אהובי. אני כבר הגעתי
לסף שלי ואני שמחה שיש לי רק את אוגוסט וספטמבר לעבוד, כי העבודה הזאת היא סיוט מתמשך.

בנוגע לחדשות הטובות:
אני (בתמיכתו ועזרתו של אבא שלי) הצלחתי לומר לאמא שלי שאני רוצה לישון אצל אנדריי והפעם היא לא יכלה לעשות את הסצנות שלה כי היא הבינה שהיא בעמדת מיעוט. חה חה, אמא. חה חה :))

וזהו, מקווה לימים יותר טובים :))

LD