אחותי חזרה ביום שני בלילה מיפן אחרי שנת שהות שם.
ומאז היא משליטה אך ורק טרור בבית, אין לנו רגע דל למעט הרגעים בהם היא סוף סוף קמה מהתחת השמן שלה (והיא השמינה בטירוף, אפילו ההורים שלי אומרים את זה כל הזמן..) ויוצאת מהבית.
תראו, זה לא שיש לי או להורים שלי משהו נגד אנשים.. "מאותגרים מרחבית", נקרא לזה ככה. ההורים שלי בעצמם סובלים מעודפים משקל. טוב, לא בדיוק סובלים, הם סתם קצת שמנמנים אבל בצורה מובנת לאנשים בגילם אחרי הכול.
העניין הוא שאחותי שיקרה.
בנובמבר ולאורך כל השנה היא התלוננה שהיא גוועת ברעב ואוכלת רק קלמנטינות ויוגורט.
לפחות אמא שלי כל כך סובלת מהחרא של אחותי שהיא ירדה לי מהגב. אני לא שמחה מזה שהיא סובלת, אני שמחה מזה שהיא ירדה לי מהגב ושיש לי הרבה יותר חופש לעשות את מה שאני רוצה 😄
אני ממש ברת מזל שיש לי את א'. הוא באמת החבר הכי מדהים בעולם והחצי השני שלי, אם נקרא לזה. הוא כל מה שאי פעם רציתי: חכם, רגיש, נדיב ואדיב, תומך, נראה טוב ושנינו מאוהבים כל יום אפילו יותר מבהתחלה. אני גם יכולה לדבר איתו על הכול (למעט הדברים שהטבע ברך אותנו בהם למען שימור מעט המסתורין במערכת היחסים שלנו). אני ממש ממש ממש ממש אוהבת אותו ^^ 3>
החיים יפים כשאתה לא המכשפה על המוקד 😄
LD
לפני 13 שנים. 9 באוגוסט 2010 בשעה 16:27