הסרתי את הטוויטר מהטלפון - גזל יותר מדי זמן, כלל יותר מדי רעל ויותר מדי מידע שלא רציתי להחשף אליו
אחד מציוצי השרשרת הארוכים שנתקלתי בו היה זה שבנדון
ואנשים כתבו את האמת, את אשר על ליבם, את אשר במחשבותיהם, אנשים שלא השלו את עצמם, אנשים מאושרים, אנשים עצובים
העולם מחולק לכאלה שיענו בכנות לשאלה הזאת וכאלה שפחות...
הייתי בקשר וירטואלי עם מישהי מהאתר, צעירה, יפיפיה, חכמה, סקסית, מינית, יצר מיני לא ניתן לסיפוק, רוצה לכבוש ועוד, עם תאוות חיים מדבקת
התכתבנו תקופה ארוכה מאוד, היא שיתפה הכל כולל הכל, התייעצה, בכתה, צחקה ואני הקשבתי וייעצתי וקיויתי שיום אחד ניפגש וסוף סוף אוכל לחוות מה שאף לא חויתי - בי היא לא התעניינה יתר על המידה (נו..היא לא מושלמת), "דיברה על עצמה כל הזמן" והיה לי נח עם זה אבל קיויתי שבכל תגלה קצת יותר עניין, אפילו לא בקטע המיני אלא הרמה הבסיסית...כאמור היא לא מושלמת והיא יודעת את זה..מרוכזת בעצמה..כמו שצריך בימינו - יישמע מוזר, רציתי שלא תרפה, אבל זאת לא אהבה או מערכת יחסים או חברות
זה סה"כ הכלוב - בו יש אנשים טובים ואנשים פחות טובים, מקום עם אינטליגנציה רגשית גבוהה ואנשים מנותקים
היא קיבלה קשב ועיצות (חלקן טובות חלקן גרמו לה לבכות ולי להתנצל) ואני קיבלתי תקווה שאולי... סוג של ברטר
אבל בסוף, בסוף, זה לא קרה, רמזתי, גיששתי, ניסיתי
ובסוף זה לא קרה
כמובן שזה לא רגע מכונן או הרגע שבו הבנתי שהחיים שלי הם לא בדיוק..
אבל זה היה מסמר קטן בארון גדול, עוד מסמר קטן...
האמת, צביטה קטנטנה בחזה
שלמרות המועקה והלחצים שהחלו בשבת השחורה, עדיין הורגשה
לפעמים לא צריך משהו גדול ש...לפעמים זה אוסף של דברים קטנים שגורמים לך ליפול לתוך תהום