אני כותב את הפוסט כי אני חושב שניצלו אותי
נתעלם לרגע מעולם הבדסם והעובדה שאני מתוייג כנשלט, אבל פשוט משתף חוויה שבתחושתי האישית היא חווית ניצול
אני מניח שלראשונה נחשפתי ברמת מודעות ביסודי לניצול ע"י מלכת הכיתה שביקשה ש"אעזור" לה עם שיעורי הבית....אבל זה לא נחשב
היום, בגילי המופלג, אני מרגיש שניצלו אותי, השתמשו בי, נעזרו בי, נשענו עלי וברגע שהגיעה אלטרנטיבה ביי ביי
בחורה מקסימה שהפכתי בתקופה סוערת בחייה למעין משענת, כתף, אוזן קשבת, מעלים מצבי רוח בהינף יד או ליתר דיוק בהינף לשון (לצערי לא תרתי משמע) שיתפה בכל פרט ופרט אינטימי ונפשי...
ואז שנכנס לתמונה מישהו רציני, וואם באם טנק יו מאן...אבל בלי הטנק יו...מבאס, יישמע מוזר אפילו קצת מעליב
מרגיש לי מוזר לדעת שנוצלתי, נשמעת לי מילה מהילדות או מגיל צעיר יותר
מרגיש שהכבוד קצת נרמס, מובך וקצת פגוע אבל זה מה יש
מעניין האם זה קיים גם בעולם של המבוגרים שמנצלים אחד את השני בעבודה, חברים, משפחה וכו'
