לבד בעולם (בערך)
כלפי חוץ, על הנייר, הכל פחות או יותר בסדר יותר פחות מאשר יותר אבל לא חריג
אבל בבית, קשה, קושי שקוף להתמודדות עם ספקטרום מילה מכובסת ואנחנו עוד בצד הטוב שלה
בפועל מרגיש כמו ספינה שהמפרשים נפלו, המנוע הפסיק לעבוד והיא מטלטלת מצד לצד בים סוער, נתונה לחסדי הגלים
יכולים להיות שעות של שקט עם רוח נעימה ואז פתאום אאוט אוף דה בלו סערה מטורפת שאתה רק נאחז במשה שאפשר ומחכה שהיא תעבור כמה שיותר מהר
כל יום כל שעה כל בוקר כל ערב זה לא מפסיק
איו שליטה, נתון לגרמי שמיים
ועל הספינה 2 אנשים מנסים לחזק אחד את השני להפיח תקווה
בהתחלה מעודדים אחד את השני, יהיה בסדר, יש שיפור קל, אבל עם הזמן, אני מאבד תקווה והאחיזה נהית יותר ויותר חלשה
היאוש והאדישות משתלטים וכמה אפשר לדבר וכמה היא יכולה לעודד לא הוגן כלפיה
ואי אפשר לתקן את המנוע ואי אפשר לתקן אתהמפרשים ואין כבר עם מילדבר ולפרוק
כשאתה על ספינה מטלטלת בים סוער, אתה מתרחק מחברים, משפחה לא באמת נשארה
אז אתה לבד בעולם (בערך) ומתגעגע לחיים הקודמים, לעתיד שכבר לא יהיה לאנשים שאינם
לך תסביר שלפעמים אתה כבר חושב שעדיף לכולם שהספינה תשבר..
העולם הזה לא פשוט לאף אחד ואני במצב טוב, אפילו טוב מאוד יחסית ולא יחסית, אבל בראש ובנפש אני ספינה שמאיימת לטבוע
אין פואנטה, יש רק פוסט עצוב בבלוג, באתר הכלוב ולא באתר תפוז