שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החדר האינטימי שלי

המקום שבו יש רק אותי
את רחשי ליבי
את מחשבותיי
את הפנטזיות הכמוסות שלי
הרחק מההמון
לפני 14 שנים. 20 באוגוסט 2010 בשעה 23:14

בטח יש בעולם איזה פסיכולוג-סוציולוג-אנתרופולוג שיסביר את הצורך שלנו להיות מספר 1
להיות במקום ראשון
להיות הכי נאהבת
להיות הכי מחוזרת
הכי נערצת
הכי טובה בכל דבר
וזה הרי הכי פרימיטיבי
הכי ילדותי
הכי אינסטינקטיבי
וכשזה קורה לי....אני כועסת על עצמי
ואז נרגעת קצת ומזכירה לעצמי
שעבור כל מה שבאמת חשוב לי ויקר לי בעולם הזה אני מספר 1
ושכל השאר ממש חסר משמעות

Aציבעוני​(אחר) - האהבתי את הסוף
לפני 14 שנים
yo-yo - אני לא חושב שהנחת היסוד בחיבור שלך נכונה.
לא כולם רוצים להיות "הכי". יש אנשים שדי להם להיות נאהבים, מחוזרים, טובים במה שהם עושים, אבל לאו דווקא מקום ראשון בדברים האלה.
הרי אין באמת מדד למי יותר נאהב ע"י בן זוגו למשל.
הנכון הוא שבאמת מדובר במקום ילדותי באופן מסוים, כשהכול מדיד כביכול, אבא שלי הכי בעולם וכיו"ב.
ובכל זאת, אחת לזמן מה מרגישים באמת, וואו אני מרגיש הכי מאושר בעולם, בן זוגי אוהב אותי הכי בעולם וכן הלאה, וזו בהחלט תחושה טובה שגורמת למי שמרגיש אותה לרצות לחוש אותה שוב.
לכן לשמור את התחושה של להיות הכי הכי למרחב הפנימי היא בהחלט חשיבה הגיונית וסבירה, ואף נכונה. אם את לא תרצי להיות "מס' 1", סובבייך לא יראו בך "מס' 1".
למרבה הפלא, על אף שהתגובה של ג'ורג'י נועדה בדרך מעניינת לגרום לך להתרשם ממנו, הוא צודק בכך שגם את אמורה לתת לסובבים אותך תחושה של "מס' 1" בהתאם למיקום שלהם, וכך מערכת יחסים מתפתחת ונהיית טובה יותר.

בהצלחה!
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י