לפני 13 שנים. 6 בספטמבר 2010 בשעה 16:29
אני הכי שונאת לריב איתך
שונאת את התחושה הזאת של הקושי בינינו
שונאת לשחזר לאחור למה הגבתי כמו שהגבתי ועל איזה כפתורים הויכוח לחץ
שונאת את השקט הזה שנוצר בינינו כאילו לא נותר מה לומר
שונאת את תחושת הפחד של השבריריות של כל מה שבינינו
שונאת ללכת לישון ללא מילים
שונאת את התחושה שאתה כועס עליי
אבל יותר מכל שונאת להרגיש שהכאבתי לך כי אתה גבר מדהים
אבל כשאתה פגוע אתה כל כך ילד
יש עצב ילדותי בעיניים שלך כשאתה כואב מן תערובת של עלבון כעס וכאב שעושה לי מיד חור בנשמה
ואז כל הכעס נמס בי ואני רק רוצה לחבק אותך
ולעטוף אותך
ולאהוב אותך
עד שיעלם הילד הזה בעיניים שלך