לפני 13 שנים. 17 באוקטובר 2010 בשעה 22:35
לא מרגישה כלום
לא מחוברת לכלום
נופלת חופשי
ולא רואה את הסוף
בדיוק כמו בצניחה חופשית
לא מצליחה למצוא את ההגיון
לא מבינה מה הסיבה
לא מצליחה לעצור את הדמעות
מרגישה את כל המשפטים הקשים
שאומרים אנשים מסביבי פוגעים בי
כמו הרוח ששורטת את הפנים במהירות מטורפת
לא מוצאת את הידית לפתוח את המצנח
לא מצליחה להביא את עצמי לעצור את זה
אף פעם לא הרגשתי ככה
שהחושך שואב אותי פנימה
שהכל חסר משמעות ומיותר
שהכל שקר
שבסופו של דבר למרות כל ההבטחות והמילים היפות
אני לבד
רק פורטיס הגאון מביא לי נחמה קטנה:
מתוך בדידות אתה מבין
שידידות עם עצמך
היא דבר נדיר