לפני 12 שנים. 23 ביולי 2012 בשעה 22:56
מכירים את זה,
שזה מרגיש מושלם?
שאתם הולכים ברחוב, הטלפון מצלצל, וה"היי!" שלכם כל כך שמח שפרחים מלבלבים בהילוך מהיר סביבכם?
שאתם לא רוצים ללכת לישון בלילה, כי כל-כך כיף כשערים, ומזנקים בפראות בבוקר בלי ללחוץ על "snooze" אפילו בחלום כדי שיתחיל כבר היום?
שאתם שומעים את החלקים של עצמכם מתנועעים ונחים, מתעניינים ורגועים, קופצניים ומשתטים?
ששום משימה לא נדמית בלתי-אפשרית?
שנעים שם, פה, עם ולבד?
כמו ללחוץ על כפתור ה-brightness של החיים.
ושאתם מפחדים שזה ייעלם?
יחמוק כמו צל מסמטה
כמו טעם ממסטיק
כמו אוויר מבלון
לאט בלי שתבחינו
או באבחה אחת חדה
זה דבר נורא מפחיד,
self-dependent happiness.
היחיד שיכול להרוס
זאת אני.
