לפני 4 שנים. 23 בינואר 2020 בשעה 22:48
זיהיתי אותך מההתחלה
אתה האשמת בהכללה
התכלת שבעיניך הספיק לי
בהתחלה
האמנתי למבט שלך
במיוחד כשרכנת מעליי, מנותק
וירקת על הרצפה קרעי עטיפה מבין שיניך
פחדת להרוס
אבל לא הפסקת לבחון
ולהתנצל
לבחון
ולהתחרט
אמרתי לך שאולי אתה צריך
מסגרת אחרת
ואני
לא בית ספר
אמרתי לך להקשיב
כי השירים
והעיניים היפות,
הכי יפות שלך
והזכרונות
בסוף הם ייגמרו
אבל אתה לא הפסקת
לא להבין
ובסוף אני נזכרתי
לבחור את הקרבות שלי
תחושת הבטן נותרה בלתי מנוצחת
