״גברתי, ה0⃣ משתגע, חייב את אצבעות הגבירה, לא יכול לחכות. ״
״הצילום....״
ה0⃣ נטרף, לא יודע נחת, חסר מנוחה.
הרעב לאצבעות רגליה, המהודרות בסנדלי ערב נוצצים, המופיעות בצילום ששלחה בבוקרו של יום למכשיר הנייד של ה0⃣, הרעיב את ה0⃣, עד כדי שגעון.
הגבירה, שככ אוהבת את ה0⃣ שלה כך: תלותי, חסר אונים,על סף איבוד הדעת,
זימנה את ה0⃣ למפגש קצר של ליקוק אצבעות רגליה בשעת ערב מוקדמת:
״הגבירה תפגוש באפס בחניון בית הקברות במעלה הגבעה״.
מאושרת ממצבו המנטלי של ה0⃣, יצאה הגבירה אל בית הקברות.......
ה0⃣ מסמס לגבירה כי חניון בית הקברות מלא אדם. מיד מפנה הגבירה את ה0⃣ למטע זיתים סמוך ומורה לו לנסוע אחריה.
הגבירה סוטה מהכביש הראשי לשביל המוביל למטע וחונה בין עצי המטע. ה0⃣ ברכבו אחריה.
האפס חונה. יוצא ומחכה לפקודתה. רועד.
הגבירה פותחת את דלת רכבה ומצוה על ה0⃣ לעמוד בפתח דלת הרכב.
מיד מושיטה ידה ונוגעת בעלוב הכלוא מבעד למכנסיים ומרגישה שהאפס רועד עד עילפון. מיד מצוה על ה0⃣ לרדת לאדמה ולרחרח את אצבעות רגליה. ה0⃣ נשכב על אדמת המטע המכוסה עלים ושאריות פסולת.
כשעשן האגזוז אופף את פניו, מרחרח האפס ברעב שיא את סנדלי הערב החדשים הנוצצים מתצלום הבקר.
כך שאף לריאותיו את ריח רגליה המשכר מהול בריח פליטת האגזוז.
משניתן האות הסתער ה0⃣ בפראות שככ אוהבת על אצבעות רגליה והחל מלקק, ספק מיילל ספק בוכה מאושר והתרגשות,
עד שלא יכול היה לסבול את עשן האגזוז ונצטוה להכנס לרכבה.
הגבירה העבירה את רגליה החלקות הלבנבנות מעל מוט ההילוכים, ודחפה את אצבעות רגליה לפיו החם והלח.
ה0⃣ ליקק ומצץ בתאוה אצבע אצבע. בו בזמן אחזה הגבירה בכלוב ועיסתה את הכלוב העוטף את אשכיו ועלובו. האפס היה על סף פורקן. לא ידע את נפשו. שניות ספורות והנה הוא יורה את זרעו בתוך כלובו. אך הגבירה מכירה את ה0⃣ שלה, מיד הפסיקה את העסוי ומשכה את כף רגלה מפיו. ה0⃣, על סף פורקן, תשוש מהסיטואציה, מסדיר נשימה..... מתארגן ויוצא אל רכבו, לא לפני שמצוה הגבירה על ה0⃣ להמתין עד שתעזוב הגבירה את המקום.
הגבירה ככ אהבה את המפגש הזה.
המראה של ה0⃣ שכוב על האדמה עמוסת העלים והלכלוך, נחרט בראשה, מלווה אותה בכל נשימה, מסרב להניח.
ה0⃣ המכור נרגע מעט.... מצפה, מאופק ומתגעגע, למועד הסשן..... להשלים את אשר נמנע ממנו.
