באחד מרגעי האינטימיות הליליים שלי אל גברתי התוודתי באחד הסודות הכמוסים ביותר שלי: אני שונא את הזין שלי. הצורך להעמידו בין היתר לענג את אשתי בכל רגע נתון, היה לי מאז ומתמיד למעמסה. כמנהל בכיר באחת מהחברות העסקיות הנודעות אני חווה יום יום לחצים אינסופיים ומתח בלתי פוסק. בסופו של יום אני נופל שדוד אל בין הסדינים וחש כי כגבר עלי לרצות את זוגתי. לרוב אין לי כוחות ואנרגיות . לבי צורח בקול עז בתוכי – לך על זיון ! זה תפקיד הגבר ! זו אחריותך.
אט אט כשהבנתי כי אין בי את האנרגיות הללו התחלתי גם לשנוא את האיבר שלי. זה המסרב להתרומם כשאני פוקד עליו. זה המעדיף לשקוע בשינה עמוקה לקראת יום עסקים חדש. לא מעט חולפות במוחי המחשבות כמה טוב להיות בעל גוף נקבי ולקבל לתוכי איבר זקור ורוטט. הרי החלופה הזו עדיפה שבעתיים. הפנטזיות בנושא חצו גבולות. ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים..
הצפייה בסרט "העור בו אני חי" והכתיבה עליו באחד הפוסטים כאן עוררה מן הסתם את גברתי. לטעמה עלי לעבור ניתוח מתאים ולהסב את פלח גופי התחתון לנקבי. להיפטר מן המועקה הזו ולהתחבר לחלום. לפנטזיה המדהימה. להיות גבר עם איבר מין נקבי. עם כוס. וגינה. גברתי הסדיסטית רוצה שהניתוח שאעבור יגרום לי ליהנות מחדירה אך ורק בישבני, וכאשר יחדרו לתוכי גברים בחזית, אכאב כאב נוראי ויסורי תופת ילוו אותי. בתחילה חשתי כי זו אינה אלא פנטזיה מטורפת. אך גברתי, מסתבר, רצינית.
במשך חודשים היא מחברת אותי לחלום המרטיט הזה. מנסה להסביר לי כי כך אדע אושר מהו וכי אין לפחד מן המוסכמות. "תתחבר לאמת שלך", היא מסבירה לי באמונה שלמה. כמה מרטיט ! כמה מפחיד! הרי כשיקרה הדבר ישתנו חיי ללא היכר. אצטרך קודם לכן להיפרד מאשתי ולהסביר לה את השינוי הדרמטי ולתת את כל יהבי בגברתי. אהבתי לזוגתי אדירה, אך את האושר האולטימטיבי מצאתי רק לרגליי גברתי. שם מקומי. שם אני המאושר באדם.
איך אגייס אומץ למהלך שכזה? מי יתן לי את הכח?
גברתי אינה מאיצה בי. לדבריה היא תמתין עד שאהיה בשל למהלך. זה מעודד, וממכר כאחת. במקביל היא מסבירה לי את השינוי הנוסף שהיא מייעדת לי עם ביצוע הניתוח המפחיד הזה לשינוי מיני – לעבור לגור במרתף חוילתה.
אוחח! אני משתגע ומתרגש כאחת לרעיון השמימי הזה. יוצא מדעתי!
