הרעב שוב התפרץ לו כשהסתערתי על אצבעות רגליי גברתי הטמונות היטב בתוך נעלי העקב שלה עת נכנסה לדירה לאחר יום העבודה המקוצר שלה. הצורך הנוראי הזה להתחבר למגע העור שלהן ולחוש אותו על לשוני הוא כמיטב ההתמכרות עלי אדמות. שוב ושב . עוד ליקוק והתחברות לטעם הרטוב עם הריח המשגע הנידף מן האצבעות ומהעור החלק.
ניכר בה בגבירה כי חסרת סבלנות היא ותוך זמן קצר לאחר השמעת אנחות ויבבות חרישיות נשלחתי אל "המזבח, לטקס ההצלפות המסורתי . הטקס המעניק כוחות על לגבירה, מצמיח אותה ומחדש את כוחותייה. כמילוי סוללה גוועת המחוברת לחשמל שצבע החיווי הופך מאדום לירוק לאט לאט אך בטוח. כך גבירתי. אלא שהפעם , לפני ההצלפות, ידעה שאני, האפס הנבחר שלה, חייב לחוש את אחוריו מתמלאים. את הכוס הרותח שלו נחדר לאחר שהרעיבה אותו ארוכות. וכך החדירה אליו עד לקצה קצהו שרשרת חרוזי סיליקון הגדלים והולכים השחור שהאפס כבר שכח מקיומה. וכך כשאחוריו מלאים היטב החלו ההצלפות שנמשכו ונמשכו ואיתן הייבבות, הבכי, זעקות האימה והכאב הנוראי. כך התמלאה לה שהמשך שעה ארוכה הסוללה האדומה והפכה לירוקה עד כדי מאה אחוזי אנרגיה.
אלא שאז החליטה גברתי, שבשלב מסויים הורתה לי להיפתר מהכלוב הנועל את אברי העלוב, שיש להצליף עם הזרד הירוק על האיבר המשוחרר. ההצלפות החלו לאיטן והאיבר הזדקר למימדים לא מוכרים . ככל שגדל וצמח הועצמו גם הצלפות הזרד הירוק עד שהחלה תפרחת אדומה על האיבר הפצוע, אך גברתי המשיכה באדישות עם פנים זורחות. בשלב מסויים קרס האפס מכאב, מיבב על אברו הפצוע והחבול שלא יכול היה להזדקר יותר מעוצמת הכאב.
האנרגיה שנצברה יכלה גם למלא כל סוללה רזרבית עלי אדמות, והגבירה נשקה לפסגת האושר, אך האפס חבול וקרוע הוא התמוטט לרגלייה. בהמשך עוד חיבקה וליטפה אותו, אך כשביקשה לחוש בעלובו הנוקשה בפתח מקדשה לא יכול היה האפס לספק את צרכייה. אברו הפצוע לא עמד במשימה. ידו המאוגרפת היוותה תחליף נאות וכך יצאה לה הגבירה לפגוש באהובה ולחגוג את המשך הלילה בעוד האפס נותר בכאבו ובעליבותו כראוי, עם איבר שלא יכול לתפקד ימים לא מעטים.
