זן,זיונים ושירה..

יום אחד שלחה אמא את יותם לקנות קופסת גפרורים,בגלל היותו ילד טוב של אמא שאפשר לסמוך עליו שלחה אותו לשליחות זו עם הוראות ספציפיות.."יותם עלייך לוודא שבקופסה שאתה קונה,כל הגפרורים עובדים ותקינים ושזו לא קופסה פגומה"..יותם כהיותו ילד טוב הלך לחנות..חזר והביא את הקופסה לאימו..אימו פותחת את קופסת הגפרורים ורואה שכל הגפרורים שרופים.."יותם...ביקשתי ממך לבדוק שכל הגפרורים בקופסה תקינים והבאת לי קופסה פגומה"..יותם אמר לה"אבל אמא בדקתי..נשבע באמת שבדקתי את כל הגפרורים"...טוב אימו שלחה אותו שוב עם סכום כסף ושוב הורתה לו לקנות קופסה עם אותן ההוראות...יותם חזר ושוב הביא קופסת גפרורים שרופה...אימו גערה בו ושאלה לפשר העניין..יותם הדומע אמר"אבל אמא..באמת...קניתי את קופסת הגפרורים ובדקתי גפרור גפרור שהוא עובד..הדלקתי אחד אחד.."אימו הבינה וחיבקה את הילד התמים והסבירה לו את טעותו..

זה גורם לי לחשוב...האם תמיד יוצא לנו לעשות או להגיע או להגיד או להגדיר נכונה למה אנחנו מתכוונים?כמה ספיציפיים ותכנוניים אפשר להיות כאשר מדובר באדם מולך שאין לכם את אותה דיעה סובייקטיבית לגבי המטרה המשותפת וההגדרה שאתם מתעסקים איתה?במיוחד אם הראש והפרספקטיבה שונה בגלל כל מיני תנאים..הרי תמיד משהו נופל בין השורות..וגם...אולי כדי לשמור את קופסת הגפרורים שלנו תקינה ושלמה ולא לשרוף את כל הגפרורים בבת אחת כי כאשר נצטרך אותם לשעת מבחן או לשימוש אמיתי אז לא יהיו לנו...לפעמים עדיף לשמור על השימושיות ולא לבדוק כל דבר טפל לשנייה ולא להישרף מהכל..

אתם יודעים יש משהו ממש פורנוגרפי סטייל ריאלטי שכזה שאתה מזיין וקורע אמריקאית ושולט בה...לעיתים אני מרגיש שהעיניים שלי הופכות למצלמת POV של במאי פורנו מלוכלך ומטונף ומהתחלת הזיון/סשן ועד לגמירה על הפרצוף אני מרגיש שאני נמצא בתוך תסריט מגוחך ומלוכלך.אני לא אומר שהישראליות לא שוות או לא יפות ושנונות ומושכות..להיפך...אחרי היותי בעולם קצת אני מבין את המשיכה ליופי ולסקס הישראלי למרות שיש עדיין מה ללמוד וללמד בתחום הפתיחות,האגו וגם בביצועים...אבל שאתה פוגש מישהי שזופה עם עיניים כחולות עם גוף של מיאמי ביץ'...או מישהי שבנויה כמו גיטרה שבאה מאלבמה עם מבטא דרומי מקורי...לא כל האשכנזיות הכאילו אמריקאיות אלא ממש פרוטסטנטית אמיתית...אז העסק...מקבל תפנית מטורפת...
שאתה קורע לה את הגרון עם הזין שכל כך מחמיא לה בפה והיא אומרת לך DADDY SKULLFUCK ME...שאתה יורק ומכסח אותה בסטירות וחניקות ללא הרף והיא מחייכת ואומרת IM SUCH A WHORE....ושאתה קורע אותה בישבן התפוחי או דמוי צורת לב אבל עדיין חטוב ויפה כזה..בלי צלוליטיס של תוניסאית אלא חלק שאפשר להקפיץ עליו לא רק שקל אלא את כל המתקן של הכסף הקטן של נהג האוטובוס..שאתה חודר לשם וקורע אחרי יריקת רחמים...לשמוע את הא...OHH FUCK IT HURTS..FUCK ME IN MY ASS..I CANT BELIEVE YOU ARE FUCKING ME IN MY ASS...
וכמובן שלא אלאה אתכם בעוד ביטויים לקראת הגמירה ומה לא וכל הצעקות והגניחות...תקראו לי ילד...תגידו שזה רק פסיכולוגי תרבותי ואנתרפולוגי עקב תרבות הפורנו-פופ...אבל זה פשוט גורם לי להפוך לעוד יותר אכזרי וקורע ועושה את הזיון מה שעמבה טובה עושה לשווארמה...משנה את כל העסק ומשבח אותו...הזיון..הניחונות והטעם..הכל משתנה..ואסיים בזאת שאומר עם יד על הלב...GOD BLESS AMERICA..AND AMERICAN WHORES

יום אחד קונפיוציוס שהיה פילוסוף סיני ידוע יצא לטייל ולשוטט על מנת להגות ולהירגע.בדרכו הוא נתקל בדוכן של כדים שהיה נראה לו מפוקפק ומוזר ביותר,ולמה זאת?כיוון שכאשר הוא בחן את הסחורה מקרוב הוא ראה שכל הכדים זהים בגודל,בצורה,בנפח,בחומר שממנו הם נעשו ובאיכותם הכללית.אבל מה?לכל כד היה מחיר שונה,היו כאלה שמחירם היה כגרגיר אורז והיו כאלה שמחירם היה שווה לתכשיטים נדירים.ומה שהפליא אותו הכי הרבה הוא שכל הכדים זולים כיקרים פשוט נמכרו כסחורה מבוקשת ביותר.כאשר לא יכל להכיל את סקרנותו יותר הוא הציג את עצמו ואת תארו למוכר ודרש ממנו בשם הקיסרות לדעת מה סודו של המוכר.המוכר חייך וענה לו בפשטות:"אילו לא הכדים שאני מוכר אלא את המחיר,כל כד הוא בסיסי,איכותי ופשוט אך אני קונה את האנשים.."קונפיוציוס היה מבולבל אך המוכר המשיך והסביר:"יהיו אנשים שתמיד יחשבו שעובדים עליהם ומערימים עליהם ושהם ירגישו טוב עם עצמם רק אם יימצאו מציאה והם אילו שקונים את הכדים הזולים,יהיו אנשים אשר סתם קונים כד לא לכאן ולא לכאן ורוצים אותו לשימושו במחיר הוגן וזה מה שגורם להם להרגיש טוב ויהיו אילו אשר ירגישו מעולה עם עצמם רק אם הם יקנו משהו במחיר יקר כי אז הם חשבו שעם המחיר הם רוכשים איכות וכך הם מגיעים לשלוות נפש.אז בעצם כך אני מוכר את כל הכדים במקום שיהיו לי רק זולים או רק יקרים אבל יותר מזה,אני בעצם מוכר אשלייה ושלוות נפש וביטחון לאנשים וכך קונה אותם".

יצא לי להרהר מעט במשל הזה בזמן האחרון שהוא זמן של תהיה והגשמה וגילוי עצמי שלי,וחשבתי על זה מכמה זוויות.האם גם אנשים הם כאלה?אולי כמו הכדים כולנו אותו דבר בבסיס אף אחד לא יותר טוב או לא יותר רע אחד מהשני אבל כל אחד אולי מציג ואולי גם מעצב חיצונית רק צדדים בו על מנת למכור לזולת את עצמו?למכור אשלייה לעצמך ולאחרים כדי להבטיח שלא תישאר לבד?אולי האנשים הם בעצם גם הלקוחות,חלקנו לפעמים לא יתקשרו לאנשים אלא אם כן הם מאדירים את עצמם או לעיתים אנחנו מאדירים אותם כדי למכור לעצמנו אשלייה ופנטזיה או שיהיו כאלה שמחוסר ביטחון ייקחו את מה שנראה להם הכי קל להשגה וצנוע..אני חושב שהכל נכון והכל גלום בתוכנו..גם האשלייה וגם האמת..לדעתי כולנו צריכים להתרכז בהייתנו כדים טובים ואמינים ולראות אחרים גם כך ופשוט להתמקד בלשאת מים בצורה קרירה טובה ומרעננת..כי בסופו של דבר גם היופי וגם האשליות והניואנסים הקטנים נעלמים ויורדים מאתנו ואנחנו נשארים אותם כדים פשוטים אחד מול השני..ומי שמסוגל לאהוב ולסלוח ולקבל אותו כד שמולו וגם את עצמו..הוא זה שיודע לחיות

עכשיו שסיימנו עם הזן בנושא אחר לגמרי תודה לכם על כל המחמאות ועל כל התמיכה על הפרויקט המוזיקלי שהוצאתי לדרך לפני כמה זמן בפוסט הלפני קודם..לצערי רק הגרסה האקוסטית בנתיים יוצאת לפועל כיוון שלגיטרות ובלאגן צריך אולפן הקלטות מקצועי..דבר שאין בכיסי להשיג כרגע..ואין לכם מה לדאוג..הכושר והחיטובים ממשיכים,וכך גם ההתעמקות לאחרונה בשירי רחל..וגם הכתיבה וההלחנה וגם איתם עוד מעט עבודה חדשה וקורסים חדשים בלימודים...וכן...אני לא מתנזר ובוכה אין מה לדאוג...למרות שאין הרבה אתגרים אפילו כאן..ולגבי הפוסט הקודם...אני לא מתחרט עליו אבל אולי הוא יצא אגרסיבי מעט ותוקפני ייתר על המידה ויכול להיות שהוא פספס את הפואנטה שהוא רצה להשיג..אז תאשימו חצי בקבוק שיבס ועוד 2 ליטר בירה בכך ותיקחו מזה את ההשלמה ואת ההגשמה העצמית ואת ההבנה הבסיסית של מה שקרה וייקרה וגם את חוסר החרטה שלי לגבי עצמי וההליכה קדימה בייחד עם זה שעדיין הרגשות אמיתיים וגם מי שמכיל אותם..כן זה אני לא מתחרט ולא מוותר אך גם לא רודף ומבקש כמו סמרטוט..מחכה לזן והבנה וגם רצון אמיתי ולא פשרה או שכנוע של הצד השני...ולמה?כי...רק שהיא תראה אותי פשוט בתור כד וכך היא תרצה אותי אמין ומביא מים למרות כל הדפיקות בחימר..ושהיא תבין שאני רוצה אותה ככה גם עם כל הדפיקות...ולא בגלל איזו פנטזיה מושלמת של כד ייקר..אז אעשה צעד קדימה שוב בצורה שאף אחד לא יעשה...אבל נו מילא מה אני מקשקש...בכל אופן סוף דבר..

היום אחרי שהכנסתי את המענק מהצבא לבנק אחרי שלא עשיתי בו שימוש 5 שנים לחשבון השקעות..התחלתי לסמן מקומות על הגלובוס אליהם אגיע בערך עוד 3 שנים בסוף התואר..מתוך צורך של לחקור את עצמי ואת טבע האדם מתרבויות שונות ואחרות,החל מלהיוודע לתרבות שבט המאורי בניו זילנד ולהתקעקע שם בצורה העתיקה והכואבת עם החניתות כי רק שם אני מוכן שייציירו לי על העור כאשר יש משמעות ותרבות מאחורי זה..אם לבקר במקדשי האינקה והאצטקים בדרום אמריקה..בסין בעיר האסורה ואף לקצת זן אמיתי במקדש שאולין..לטפס על הר פוג'י ביפן..לרכב על סוסים במונגוליה ולהכיר את האנשים שהם צאצאיו של טמוג'ין המפורסם.ולא לא כדי לאכול סטלות בהודו ולתהות לעצמי וואי איזה מגניבים זה שארוולים וזיוני מוח ואנשים מטונפים...ממש ממש לא..לא שייך לזן הסטלנים...שייך לסחים החדים החותכים הכואבים והמכאיבים.בכל מקרה..ואז סימנתי יעד אחרון...ככה עם לב...לא יכולתי להתאפק...פסגת העולם..האתגר שאני רוצה לחלוק...והיעד לפני האחרון בטיול...מעניין מה ייפול בגורל עד אז ואם זו רק תישאר שורה בשיר...בכל מקרה והיעד האחרון?מי שממש מכיר אותי...אבל ממש מכיר אותי יודע על איזה יעד מדובר ומה המקום שאני באמת הכי אוהב לטייל בו ומרגיש שכל העולם נברא בשבילי וגם שאני עפר ואפר...בכל אופן...זה הבלוג להיום מקווה שזה לפחות העביר לכם ולכן את הזמן והגעתם למסקנות או לפחות חייכתם...אני מתכונן לי לקראת ה27 ההולך ומגיע...

אז ככה...לאחר הרבה הירהורים,השראה,האיקו ומחשבה בריאה...החלטתי שצורת הבלוג ומה שנכתב ונאמר בו..חייבים להשתנות.ולמה?כי אדם זאב פצוע שמיש בערך כמו סמרטוט מטבח קרוע או כלב חסר גפיים וחוש ריח..לכן הגיע הזמן לכתוב על הרפתקאות חדשות,על השראה מדהימה ועל ההגשמה העצמית שהוטלה עליי ומתגשמת בימים אילו בצורה כמעט על טיבעית...ולמה אני מתכוון?לכושר מטורף...ל10 קילו פחות שנבנו גם בשרירים...לזיונים מטורפים ולשליטה אכזרית שרק אני יודע כיצד לקיימה ולהביאה לקצה הגבולות...לכתיבה ולהלחנה מלאות השראה יופי ובוטות...פשוט...להגיע לעצמי...
ואת...שאת יודעת מי את ומה את...שאני בטוח שקוראת או מציצה במה שאני כותב וחולק...וסקרנית אם מקטע של זלזול או דאגה או סתם עניין...שתדעי לך...שהפוסט הראשון בבלוג החדש והפוסט היחיד שאני משאיר...זה מה שהלחנתי וכתבתי עלייך ועלינו...ועל מה שקרה ועל מה שעוד יכול לקרות...ושאני לא בוכה יותר...לא פתטי יותר...לא אובססיבי יותר...ולא חלש...אבל גם לא מתחרט ולא מצטער על מה שאני,מי שאני ואיך שאני...ואם לאהוב ללא תנאים ובצורה אמיתית ובלי לשפוט זו חולשה...אז זו הטעות שלך לראות את זה ככה...ובזה אני לא יכול לעזור לך...אז את יכולה להיזדיין ולהישלט על ידי כל הכלוב ומצידי על ידי כל המדינה ולהיתקע בגנג בנג אחרי גנג בנג...וההרגשה בחיים לא תהיה אותו דבר ואת לא תהני לא תוך כדי ולא אחרי כמו שהיה איתי לא בסקס ולא בחום שאחרי...תאמיני לי שאני לא מחזיק לך את הנר ולא מחכה...מה שאת עשית אני כבר שכחתי ואת בטח לא חייבת לי כלום...אבל...כמה שאת רגילה לרוע הזה...אף אחד לא יוכל לשלוט בך..ולזיין אותך..ולאהוב אותך..ולחבק אותך ולהסתכל עלייך ולהבין אותך בלי מילים כמוני...ולהילחם על אהבתך ללא תנאים...אבל לבקש ולהתחנן אני כבר לא רוצה,ובטח שלא להביא את עצמי למקום שהייתי בו,היה לי דיי מזה,יש לי רק לתת מעצמי הרפתקאות,חיוכים,חום,שירים,מבט אוהב וסקס מטורף מלא בסשנים מכאיבי אהבה,אז תנסי למצוא מישהו אחר שכותב עלייך בהשראה שירים ושאת המוזה שלו ושאוהב אותך ללא תנאים למרות כל הדפיקויות שבך אבל אני כבר אומר לך שאין לך מה לחפש,את לא תמצאי למרות שאת בטח מזלזלת במה שאני כותב עכשיו וזה נראה לך פתטי...בכל מקרה...אני תמיד כאן...תמיד...כותב...ומלא השראה וכוח...סלע איתן...לא חוסם דלתות ולא מעולל נזק יותר...להפך נשארו בי רק דברים טובים לתת והדלת..היא תמיד פתוחה בשבילך...אז...קבלי סוף סוף ביצים...ושתשכחי מפער הגילאים ומכל מה שרגיל ומלא לוגיקה ומה שצריך להיות...שיימאס לך מהכאוס המפגר הזה שכאילו הטלת על עצמך ועושה לך כיף...ושאת דומעת לאחריו בכל לילה במחשבה של למה את עושה את זה לעצמך ורוצה להפסיק...אז כן...למרות הכל ובגלל הכל..בגלל שעברתי את זה גם..אז אני כאן...לא כידיד וכסמרטוט תומך..אלא כמאהב אמיתי...וכן תתפוצצי יש בעולם הזה אנשים שרואים את היופי בך למרות שאת לא סובלת את עצמך ושבאמת אוהבים אותך ללא ציניות..אבל עד אז...אני יוצר לשוטט לצוד ולילל...תהני לך בנתיים עם ממשפטי השנינות הציטוטים העוקצניים וקריאת הציות הספינתית הימית..אבל...אני באמת שתמיד כאן..ואני היחיד שלא אוותר...תמצאי לי עוד מישהו כמוני ואשחרר...בנתיים תאזיני קצת לאביתר בכיף..ותהיי חזקה...ותורידי את משקפי הציניות כבר...אני פשוט אוהב אותך וזהו...אבל גם את עצמי..

נ.ב

לכל חברי הכלוב שיש בעיה עם זה או מסתכלים על זה בעין עקומה או בעלי דיעה או עצה שהיא מתחכמת...קודם טלו קורה מבין עיניכם...ואז תמצצו לי את הזין הגרוזיני הענק שלי ותסתמו איתו את הפה עד שיירד לכם דם מהגרון...וכן הוא גדול אתם יכולים לשאול כאן כמה חברות שדיממו עליו בכיף..

טוב אז לכבוד הוולנטיינז דיי הבא עלי בתקופה מוזרה ונותן הרגשה משונה אני חולק עם חברי הכלוב את מה שייצא מכל הבלאגן,ההרפתקאות,הזימה,השליטה,החום והכירבולים,האהבה,האובדן העצמי,האובססיה,הבכי והקינה וההשלמה העצמית והתקווה והמבט קדימה שנכתב עליהם בבלוג הזה...ביצירה שכתבתי לבדי ושהלחנתי ביחד עם מורי ורבי על הפסנתר...זוהי גרסה אקוסטית ראשונה וביתית אז לא להתלהב..אני לא מקליט בהליקון אלא על מיקרופון של 200 שנה ופסנתר בבית..אבל מי שהרגיש אי פעם מה שאני הרגשתי בשיר הזה...יידע להעריך מקווה...ותישארו מזניבים..מוקדש לכל הסוטים והסוטות בעלי לב הזהב השבור או אילו שנאבקים עם השדים שלהם כדי לאהוב.
[url]

גרסה אקוסטית ביתית של הסינגל הראשון מבית pistol star.מילים-pistol star,לחן:pistol star ואושרי שאולוב.כל הזכויות שמורות. בקרוב גרסה עם חשמליות,בס ותופים.

המילים:
הכרנו כדי לשכוח..ולמלא תאווה.
הריקנות היא צורך אפל,שמלאנו בתשוקה.
את הצלקות חלקנו במחשכים,הרחק מהעולם האפור..
וכאבת אליי..וכאבת אליי..ויללת אליי..ויללת אליי בשתיקות..החמות..

אהבה אמיתית היא קשה ואכזרית,אהבת משוררים היא קורעת..
היא כמו דיבוק שמשתלט על הנשמה..
משיגעון לדכאון ללא שלווה

מזרים למאהבים,מרומן נושן
הגענו למקומות,שנשבענו שלא נגע
ניסינו אך היה אבוד מראש,הטיימינג הכריע גורל כתער
וניסית לאהוב(אך עזבת לבסוף)וניסיתי לרדוף(אך הרסתי בסוף)..אהבתי יתומה..

אהבה אמיתית..היא קשה....

שיימאס לך מהקור,שתירצי חום וביטחון..להימאלייה אקח אותך יחף..עם דמעות בעיניים..

אהבת משוררים אמיתית..היא פעם בחיים..היא שורדת ומתפתחת..מחזיקה שנים..

האהבה שלי היא טהורה ולא נכנעת..רוח מרימה מתחת לכנפייך..אביא קרני שמש של אושר ושלווה..

היית ונשארת המוזה היחידה..

מוקדש לגורה..תשמרי על עצמך איפה שאת וכמה שלפעמים קשה לך להסתכל דרך מראה מעושנת ושבורה של עצמך..ובא לך למחוק ולשכוח..ולהסתכל על הכל במשקפיים של ציניות..תדעי שאת חזקה מדהימה יפה ושווה מספיק שיאהבו אותך ללא תנאים וציניות..כי יש אדם אחד לפחות בעולם שתמיד יסתכל עלייך בעיניים אוהבות ולא שופטות ויסתכל עלייך דרך ליבו באהבה מלאה אמיתית וטהורה..תמיד שלך..אבל אני ממשיך ונועל אותך בצלקת שבלב...שתוכלי לאהוב להכיל ולהבין באמת...אז את יודעת איפה למצוא אותי...מחכה לך עם יד מושטת בפסגת ההימלאיה..בנתיים אני עושה מסע משלי וממשיך..