יום אחד הלך נזיר אלמוני בדרכו להתפלל דרך היער אל מקדשו..בדרך פגש בנמר אשר התחיל לרדוף אחריו..הנזיר הגיע עד לקצה היער ועמד על קצה הצוק כאשר הנמר מדביק את הפער..הוא הבחין פתאום בשיח תותים אשר גדל בצד הצוק וירד במדרונו התלול של הצוק ונתלה עליו..הנמר בנתיים התהלך אחורה וקדימה בקצה הצוק מחכה לנזיר..הנזיר לעומתו חשב על לרדת למטה לאט לאט בצוק אך למצוקתו ראה שיש עוד נמר מחכה לו למטה בצוק..מאבד כוחות הוא הסתכל פתאום וראה כמה יפה העולם והיער ועיניו וחושיו התחדדו לנוכח פאר הבריאה..ואז הוא ראה על שיח התותים תות בשל אדום ובשרני..נתן בו נגיסה ואמר...זה תות טעים..
לפני 3 שבועות:
-מזל טוב יא מסננת יום הולדת שמח מה קרה שאת לא עונה קרה משהו?מילא אם הייתה סיבה אבל לא הבנתי למה לא..
-אתה חושב שאין סיבה?בטח שיש..
-נו בוא נשמע
-קודם כל הבנתי ממך מה עבר עלייך בזמן האחרון ולא רוצה להיות הריבאונד שלך..דבר שני נמאס לי מזה כבר שכל הידידים שלי רואים אותי בתור חתיכת בשר וזונה ומה לא והם רק רבים על מי יזיין אותי..
-אוקיי מה נסגר איתך?
-דיי זהו אני הופכת להיות ילדה טובה ונמאס לי מכל הבולשיט הזה מעכשיו אני רק רצינית ומחפשת אהבה וזהו...לא ייצא איתי ואיתך יותר כלום
-אוקיי כמה דברים:אל תתערבי לי יותר מידיי בחיים האישיים כמו שאני לא מתערב בשלך..וד"א אני לא מחפש שום ריבאונד ולא מאמין במושג הזה זה מושג לחלשים ודביליים..ובטח שלא איתך שאת גם בעמדת יזיזה/ידידה מוערכת אך לא מעבר...דבר שני צריך לדעת עם מי להזדיין ומה...אם תזדייני עם כל הסביבה הקרובה שלך אז כן מה לעשות שאצלנו המדינה עדיין לא נאורה אז יקראו לך שרמוטה ואף אחד לא ירצה שום דבר מעבר וגם ייתייגו אותך ככה..תמצאי לעצמך זיונים דיסקרטיים..אבל אם את רוצה אהבה מי אני שאעצור אותך?להפך אני אאחל לך בהצלחה ואתמוך בך..אין כמו אהבה..רק שנהיים רציניים מידיי ונסגרים..גם האהבה בד"כ בורחת..בכל מקרה את מוזמנת אליי גם כסתם ידידה ויש לך כאן כתף גם בלי סקס ואם את צריכה עצה אני כאן
-וואי אתה כזה מתוק כזה חמוד(בלה בלה בלה)
-יאללה ביי
לפני כמה ימים:
היא:יש לך תוכניות להיום?
אני:לא האמת ששום דבר לא סגור למה יש משהו מעניין?הופעה?מה את צריכה?
היא:אותך
אני:מה?ומה נסגר עם הקטע הרציני שלך וההתחייבות ומה לא?
היא:אני חרמנית רצח ולא רואה בעיניים אף אחד רציני או לא לא מצליח לזיין אותי ולאתגר אותי ולקרוע אותי גם שאני מתפנקת ואומרת לא...רק אתה...
אני:הבנתי...אין מה לדבר יותר...תגיעי
היא מגיעה מדברים מחייכים ואז יורד לי החיוך:עכשיו תירדי על הברכיים וקבלי מה שבאת לקבל...מה את?
היא:הזונה שלך...אני אוהבת להיות הזונה שלך...
אני:בדיוק..את זונה..כולכן זונות שמוכרות את העקרונות שלכן בשקל...עכשיו תמצצי
מסיפור הנזיר וממה שקרה לי בימים האחרונים אני תוהה לי לעיתים..מה עדיף?באמת לתפוס את היום ולפתוח את העיניים ולחזות בפאר הבריאה כאשר אנחנו יודעים שיש לנו זמן קצוב בעולם הזה כאשר האחיזה שלנו בשיח התותים חומקת מאיתנו בכל שנייה נוספת אל הנמר?לעשות מה שמתחשק לנו בלי לדפוק חשבון ואז למצוא את עצמו במצב מוזר שבו אנחנו לא מכירים את עצמנו?ואף הורסים את עצמנו בסופו של דבר עד לאותה פואנטה שגם אי אפשר להרגיש את טעמו של התות שזה מה שרצינו לעשות מלכתחילה?לעשות מה שבא לנו בכל רגע?לתפוס את היום?או שיש טעם לעקרונות וריסון עצמי אשר מחזקים ומחשלים אותנו דרך מבחנים שמזמנים לנו הנמרים והצוקים?אם נתחזק ונתחשל ונשאר על שיח התותים מספיק זמן הרי הנמרים יוותרו...ואם נהיה מספיק חזקים אז אולי אף נרד להילחם בהם..נפצע או נמות או נחייה..עדיין נהיה נאמנים לדרך שלנו ולמטרה גם להגיע למקדש ולהתפלל כחלק מהוויותיינו וקיומנו...
כמו בכל הדברים בחיים...רוב הזמן לדעתי צריך לנוע לא בין קיצוניות אחת לשנייה אלא בין איזון לקיצוניות...ומה זאת אומרת?לדעת להיות שלוו ואדיש עם עיניים פקוחות בעולם הזה ולמצוא את האמצע בכל דבר..אך לא לחלום וכאשר רואים משהו ששווה להיאבק עליו ולזכות בו...לעוט עליו בכל הכוח והקיצוניות שצברת כאשר התחשלת דרך עקרונותייך..
לפני 13 שנים. 8 במרץ 2011 בשעה 12:06