זן,זיונים ושירה..

אתם מסתובבים ביננו...בדרך כלל האנשים הכי זוהרים והכי יפים...עם החיוך הכי יפה או השנינות הכי עוקצת...כביכול המציאה החמה בשוק...עם בלוגים כל כך פואטיים יצירתיים ועמוקים...אחח ממש מלכודת דבש...כל כך מתוק מבפנים שבקושי טועמים את טעם הציאניד....טעם ההשמדה העצמית והגלולה המרה...ואתם אוהבים כל כך להפיל אנשים איתכם ביחד למטה...ואז לחזור לאדישות ולכפור הנוחים והזוהרים שלכם...משאירים אחרים בשלוליות של הדם מהלב שמתפוצץ מרוב שיברון אחרי אהבה וכאב...דורכים ומשאירים עקבות אדומים של כפות רגליכם שאינם נמחקים...

מצד אחד אני דיי מרחם עליכם...אתם כל כך עסוקים בלהיות נכונים ויפים בצורה הזוהרת והחייכנית והנוחה...שאתם מפספסים את טבעו האמיתי של היופי...של דמעה שנמחקת ונמרחת אחרי חיבוק ונשיקה לוהטת אחרי ווידוי ואמת חבויה שמגלים לאדם אהוב...וחום הלחיים...של התמודדות וקבלה ושינוי...גם כאשר פג אפילו הרצון ונשארת רק ההתמדה..ההרגשה של משהו נכון...ההגדרה של העוצמה האמיתית גם כן בורחת ממכם אין מה לעשות יקיריי...מרוב שאתם עסוקים לפייט...אתם מפספסים את שירתה האמיתית והעוצמתית של האמת והחשיפה הבלתי מתפשרת של עצכם..וכך..מקום להתפתח...במקום להראות גם את הצדדים היפים וגם את האפלים והעמוקים..ולחפור עמוק בתוך עצמכם במקום בספר השירים..אתם מפחדים..אתם קופאים במקום...מתבלבלים בין חולשה לעוצמה אמיתית...לפעמים אני מרחם עליכם יותר מהאנשים שבאים למסיבות בכסאות הגלגלים...נכון זו אמירה מגעילה אבל מי שמכיר אותי יודע כמה אני תופס מהם שהם חזקים ויפים הרבה יותר מכל אחד אחר שם...אבל אתם...הנכים האמיתיים..

הלוואי שהעסק שלי והעסק של האנשים הקרובים אליי והאהובים עליי היה נגמר ברחמים אילו ובמין דגל שחור שתקוע בכם או איזה אות קין שתקוע לכם במצח...אבל זה לא כך...לא פעם ולא פעמיים...אני רואה את האנשים האהובים עליי והקרוביים אליי....ואפילו את אנוכי...נופלים למלכודת הדבש שלכם...להבטחות...ליופי...לכביכול היצירתיות והשנינות שנמצאים על פני השטח...מתפתים ומוקסמים ובאים עם רצון לתקן ולאהוב ולהעניק חום כי רואים פוטנציאל...אבל...שם בערך נגמר החלק הנחמד בעסקה הזו שבה מוכרים את הנשמה..

אז...מתגלה האמת הנוראית והאמיתית...כמה שאתם חלולים...רקובים...בכיינים...קרים...כל כך פשוטים ונכים...כל כך חלשים...ואז...אני וחבריי וחברותיי...הופכים להיות עובדים סוציאליים...כן כן...ממש כך...

ולפני שאתם מעירים לי ומוכיחים אותי ומבקשים ממני לגלות התחשבות ורגישות ולהבין את הכאב והטראומה והסיבה שבגללה יש אנשים כאלו...אני לא מדבר על מישהו או מישהי שבאמת כאבו ואיבדו ועברו איזשהוא סוג של התעללות ורוע ועכשיו רע להם וקשה להם ושהם מתקדמים בקצב איטי יותר ואחר מכל השאר...עם דמעה מנצנצת וצעדים על זכוכית שבורה...עבור אדם כזה אני מוכן לזחול על אותה זכוכית שבורה ולתת לו את גבי ותוך כדי לתת לו אהבה וחום ולגרום לו לחייך...ולהגיד לו שאף פעם הוא לא יהיה לבד...תמיד אהיה שם בשביל אנשים כאלו..כי שאני סבלתי הם היו שם בשבילי...ושהיה קשה לי להתקדם...עזרו לי להפוך לאדם החזק שאני היום..אז...לנאבקים.. למשתדלים...תמיד יהיה לי כוח בשבילכם...אני תמיד כאן...גם אם אתה או את האדם הכי זרים לי בייקום..

אני מדבר...על אילו שמתייחסים לרגש כחולשה...כפחד...שמסבנים ומסתירים ומעוותים את האמת לטעמם הנוח הפתאטי והחלש..שרק בוכים כמה שקשה להם וכמה שרע להם וכמה שעשו להם רע...ובמקום לעשות משהו בנידון...או לפחות לקבל את החיבוק והחיזוק...לזוז...להתעורר..לנוע לאיזשהוא כיוון...הם גורמים לקטסטרופה...קודם כל הם דיי ממשיכים את מלאכתו של מי שעשה להם רע בכוונת תחילה או בטעות...מסיימים את העבודה בעצמם...אבל מילא אם זאת הייתה רק התאבדות..
לא לא...הם מאשימים את כל הקלקול ואת כל החיים בכך..וזאת המנטרה שלהם..קשה לי רע לי פגעו בי אני לא יכול אני מקולקל אני סתום בלה בלה בלה...ובדרך...הם מפילים..את האנשים שהכי באמת אוהבים אותם ורוצים לעזור להם ולגרום להם להיות יותר חזקים אוהבים ואחרים...הם משחיתים ומרקיבים את התיקון שלהם..והכי גרוע...שזה כמו שרשרת שלא נגמרת...ואז...הם הופכים אחרים לנכים כמוהם..או יותר גרוע...וגורמים להרס מסביבם...

תעשו לי טובה...או כמה...או שתתרחקו ממני ומסביבתי ומהאנשים האהובים עליי...אחרת שבחיי אגרום לכם לכאוב ולסבול בצורה שתגרום לטראומה שלכם להרגיש נעימה כמו סבתא שמוצצת אחרי שהיא שמה את השיניים בכוס מים...אקרע אותכם לגזרים..דיי תתרחקו ממני ומהם...אכלנו מספיק חרא..

או...שהייתי רוצה להעיז ולפנטז...שתתנו לעצמם 2 סטירות..או 2300 אם צריך...ותקומו בוקר אחד לזריחה...ותראו אותה באור אחר....וכל פעם תתקדמו בצעד אחד לכיוון עצמם..לכיוון השמש שלכם..לכיוון החום...האמיתי...ולכוח ולאמת שבתוככם..תלטפו את הצלקת...מספיק לדעת שהיא שם..יש עוד אורגניזם שלם שמרגיש ורוצה לחיות אז עזבו את המקום המת במנוחה...הוא יחלים גם תתפלאו לדעת שכן...ותדעו מהם יופי ועוצמה אמיתיים ומה זאת עבודה קשה כאב ושירה...מה המשמעות שלהם בהרגשה ומעשים ולא רק בפואטיקה דמיקולו...לאנשים שלא מוותרים..לעצמם ולאחרים ושרוצים לחבק את החיים...אני תמיד כאן ככתף תומכת וכחיוך וכסלע איתן...כן כן...תמיד מחזיק לכם את הידיים ואם צריך האבא הכי מחבק שלכם ואם צריך גם לוקח אותכם על הגב..ואם צריך...מעניש ונותן סטירה כדי להעיר אותכם...אחרת איך אתם חושבים שמגדירים גבר אמיתי וחזק ושולט?במכות וזיוני גרון?וסשנים והשפלות?זה רק סוג אחד של תרפיה ופורקן...גבר ושולט הוא הרבה יותר מזה...והוא צריך לדעת גם כן לעמוד בכאב ובבכי ובהתנהגות רעה ומגעילה והתפרקות..ולהישאר חזק ולא לעזוב...אבל...אילו שמכרו את עצמם לגמרי לצד האפל ומשתמשים בו כמנטרה?להתרחק ממני כמו מאש...ברגע שתעשו צעד אחד קדימה...תמיד תגלו אותי בצד השני


שלכם godofcore