זן,זיונים ושירה..

בלוג זה נכתב בראשי במהירות 180 קמ"ש אחרי 8 אבסינט ו2 ליטר בירה...מדהים כמה צלול אתה יכול להיות ולא יכול להשתכר שכואב לך ויש זעם מתסכל ומסמא..

יש רק דרך אחת בה אני יודע לשסן ולשלוט...וזה מהקרביים שלי...מהייצרים,מהקדמוניות,מהתשוקה האפלה ללרדות,להכאיב,להשפיל,לחנך,לקרוע ולבחון את קצה היכולת האנושית של הגוף בלערבב הנאה וכאב..

אתן נשברות מזה אבל אתן כל כך מתות על זה ואוהבות את זה..אתן מתמוגגות ועומדות בתור כאן להיות הזונות שלי..אל תכחישו...כי אם אני שולט..אז ללא גבולות ומה שעולה לראש יוצא דרך הידיים בצורה הכי טהורה..זה לא משחק בשבילי..אם כי חלק ממני.....החלק הגברי שבו אני יכול לכופף את הכלבה הסנובית הכי גבוהה וכוסית להיות הזונה הכי מושפלת שרק מתחננת לעוד ולחינוך ולאפטר קייר טוב...

אבל הבעיה איתי היא...והסיבה שבגינה אשאר לעד לבד כנראה...היא שזאת אותה הדרך שאני יודע גם לאהוב...כשמישהי כבר באמת מעניינת אותי...שכבר באמת נפתח לי הלב ומציץ מבין הצלקות...אז...הדרך היחידה שאני יודע לאהוב...היא כמו בספרים ובשירים ובפואמות ובדרך של פעם...המשחקים...ההדרגתיות...הקשה להשגה הזה והמניאקיות שמושכת נשים כיום משום מה...הסוג הזה של הנכות ריגשית שמושכת נכות ריגשית...אין לה מקום יותר אצלי בעולם...אני אוהב וחושף את עצמי בכל הכוח ונותן מעצמי את מאת האחוזים...בפרחים...בשירים...בחיוכים..במבוכה ופדיחות גם כן...אז כן בהתחלה זה מושך אתכן אני מניח כי פתאום אתן מקבלות כל מה שביקשתן אבל אז...קשה להתמודד כי כשיורד הזוהר ומתגלים הצדדים הרגילים האנושיים והלא כל כך נוצצים או סתם זה מתחיל להיות אתגר וצריך להשקיע בחזרה...אז...קשה להכיל אותי...קשה להשקיע בי כמו שאני משקיע...

לעיתים אני שואל את עצמי למה אני מעולל את זה לעצמי ולנפש שלי?הרי פעם הייתי אחרת...הייתי משחק בצעירותי בלבבות של נשים...גורם להן לבכות על סף דלתי מרוב שהייתי חם וקר...ואז הולך ומזיין את אחותן וגורם גם לה להתאהב ולעזוב את החבר שלהן של חמש שנים בשביל שבועיים של זיונים ואז זורק...

אבל מתישהוא גדלים ומבינים את ערכו של הלב ואת ערכה של הכנות והאהבה והאומץ והיושר...יש שיתייחסו לזה כחולשה...אני רואה חולשה בלא לאהוב בכל הכוח כמו שמגיע לאהבה...אחרת...סתם משמיצים את שמה

לפני שנה...אני בקושי הכלתי את הערכים שלי ואת הלב שלי מה שגרמו לי לנסות להתאבד...וסמים...שוב ושוב ושוב...אבל כנראה שגם את החיים אני לוקח בכל הכוח וגז עד הריצפה...כי עמדתי בזה איפה שאנשים אחרים מתו...והיום...אני פשוט מנגב דמעה מצטער על מה שיכל להיות עם קצת יותר מאמץ וסבלנות...וממשיך הלאה עם הראש מורם

שלום....אני פ' מחולון....בן 27.....אני מוזיקאי מלחין וזמר...לומד שנה שלישית ל2 תארים בו זמנית...משפטים ומדעי המדינה...במלגת הצטיינות...אובחנתי כמחונן...אני אומן לחימה בעל תארים ומדליות...אני נראה מעולה והזיון הכי טוב שתפגשו בחיים שלכם...

יש רק דרך אחת בה אני יודע לחיות את חיי...וזה באתגרים...בכל הכוח...למצות אותם בכל הכוח ולהתבוסס ביופיים...