הפאב היה רועש ומלא עשן. על הדלפק של הבאר ישבו שניים, גבר ואישה ונראו שקועים בשיחה.
האשה אומרת "אני הולכת לשירותים. שניה, לא לזוז".
"לא זז מילימטר" הוא עונה בחיוך.
יש באוויר אירוטיקה ביניהם.
הגבר חושב שכל מה שהוא צריך זה לא לעשות שטויות, לא לומר משהו שיהרוס. תנשום לאט, הוא אומר לעצמו.
תשקיט את הרעד הזה, היא שלך.
האשה חוזרת. "לא זזת. יפה"
הגבר חושב שיש פה משחק. שהוא נדרש לשחק. "לא" הוא אומר.
האישה מחייכת אליו עכשיו.
------------------
בכניסה לבית לבנים קטן צבוע כחול חיוור עצר האיש את המכונית ויצא, חלץ נעליו ונכנס דרך מפתן עשוי אבנים
מסותתות.האישה עשתה כמוהו. הוא התיישב על קצה המטה והיא נשכבה לאורכה.
- הבית שלך ?
- לא. שכירות.
- אתה אוהב לגור כאן ? זה רחוק, לא ?
- אני אוהב את המקום. יש פה אווירה... כאילו..הדברים שרואים הם רק פני השטח, את מבינה למה אני מתכוון ?
- ואתה באמת חושב ככה ? שיש משהו שאנחנו לא רואים ? משהו מעבר ?
- לפעמים. את לא ?
- אני לוקחת ריין צ'ק על זה. אשיב לך אחר כך.
הוא מחייך, להראות שהבין.
- טוב, אחר כך. מה עשית פה בכלל ?
- אולי אני חלק מהדברים שמתחת לפני השטח ?" האשה שואלת
- אין לי בעיה עם זה.
- אתה בטוח?
- בטוח
- כי אולי יש מחיר שצריך לשלם ?
- אולי. אבל מה זה שווה אם יש מסך מול העיניים ?
- מסך ?
- מסך. כזה שמפריע לנו לראות את האמת.
- אתה סתם מתפלסף. אתה מתרגש מדי ובורח לפילוסופיה.
- את צודקת.
---------------------
- מה אתה רוצה לעשות ? היא שואלת.
- אה.. לזיין אותך.
מחייכת. "אולי אני אזיין אותך ?"
- מה זה אומר?
- מה היית רוצה שזה יאמר ?
נשימתו של האיש מתקצרת. הוא מרגיש שהשליטה עומדת להילקח מידו.
"עצבני ?" היא שואלת.
- כן. קצת.
- איפה השתיה ?
- במקרר. יש רק יין ובירות.
- יין במקרר ?
- ככה אני מעדיף
- טוב. אני אביא. מה אתה רוצה ?
- בירה
האישה הלכה והביאה שתי כוסות עם בירה. מושיטה לו אחת - הם מקישים את הכוסות אחת בשניה ושותים.
- עכשיו תתפשט.
- ואת ?
- גם. רואה ?
---------------------------
האיש והאשה ערומים על המיטה.
- תרגע.
- את רגועה ?
- כן
- יופי, את עושה את זה הרבה ?
- עושה מה ?
- מזדיינת עם אנשים שרק פגשת.
- כשבא לי. כשאני צריכה. לפעמים אני חייבת.
היא מתקרבת אליו ומלטפת את פניו. מעבירה את הצפרניים שלה על הלחי שלו.
- אתה קצת מתרגש עדיין.
"קצת" האיש מודה. נשען לאחור על הספה הרכה. ראשו סחרחר מעט.
- אל תהיה.
הוא מרגיש כבדות ומעין נמלול משונה בכל גופו.
"שמת לי משהו בשתיה" הוא אומר. הוא לא שואל.
- כן.
- מה ?
"תכף תרגיש. התחלנו לדבר על...., התחלת לומר ש...." היא מביטה בו עכשיו.
- מתי ?
- לפני כמה דקות. על המקום הזה והתחושה שלך..
- כן.. אני ... זה לא חשוב.....
- בוא לכאן
- אני לא... רגע... אני לא מרגיש טוב...
- זה מיד יעבור.
------------------
- מה אתה מרגיש ?
- המח שלי לא.. .מאופס. .. אני מרגיש שאני הופך קטן יותר.
- אתה באמת הופך קטן יותר.
-----------------
האיש הסתכל על ידיו שנראו לו קטנות מאשר זכר אותן. החפצים סביבו נראו
לו גדולים מאוד, פתאום.
האישה, כאילו בתנועה אחת, זורמת, ירדה מהמיטה ואחזה בידו.
- תן לי לעזור לך.
"עזבי אותי.. " האיש מילל בפאניקה. "מכשפה, זונה, עזבי או..."
"או ש..מה ? היא שואלת. תווי פניה רגועים למראה האיש ההולך וקטן מולה.
"מה עשית לי ?" האיש מילל בצווחה ילדותית. לא רגיל לגודלם המשתנה במהירות
של מיתרי קולו.
האישה שולחת את ידה ואוחזת בגופו של האיש שעכשיו גודלו כגודל מפרק ידה. היא מרימה אותו באוויר ומסתכלת
בו כמו היה פרפר משופד על סיכה. האישה אוחזת באיש המפרפר ומצמידה אותו אל חזה שנראה, מנקודת מבטו,
כשני הרי בשר ענקיים.הוא חובט בידיו הקטנטנות כמיטב יכולתו בבשר הרך והריחני שעוטף אותו אך האישה מצמידה
אותו בחוזקה וכוחו תש במהרה.
-----------------
האיש, בגודל כף ידה עכשיו, תלוי ברפיון של תשישות ויאוש בין אצבעותיה. היא אוחזת בו עכשיו בין הבוהן והאצבע,
מסתכלת בעניין על הגוף הכה שברירי וזעיר. היא מוליכה אותו, רגליו כושלות, במורד בטנה, כל צעד קטנטן שלו
מלווה בדחיפות עדינות של האצבע המורה שלה עד שהוא עוצרת בעדו מלהמשיך אל תוך היער הסבוך של ערוותה.
היא לוחשת לו " אתה הולך לקבל את התשובה שהבטחתי לך.." ודוחפת אותו לעבר הרקמה הלחה והמצפה והוא
נופל אל תוך הרטיבות החשוכה והגמישה שאוחזת בו וכמו יונקת אותו למטה. כל גופו הזעיר של האיש מלבד ראשו
אחוז היטב בתוך הבשר הרטוב והפועם של ערוותה.האישה מניחה אצבע אחת על ראשו של האיש.
ולוחצת.
----------------
