סטיית תקן

הם ישבו אצלו במרפסת, בחוץ. באו לקפה ולראות מה שלומו. איך מסתדר הילד הסורר של השכונה החדשה שעזב את אישתו

ועבר לגור בבית הקטנטן והישן באמצע הכפר, בין נבו ברש השתקן שכבר גר שם 5 שנים ואמר לו שכולם שם מטורפים ובין

שרית, הרווקה עם הרווח בשיניים שניסתה להתחיל איתו.

אז הם קיבלו קפה. היא הביאה גם גליליות שוקולד, כאלו שלא אהב ומסתבר שהיא אהבה כי היתה עסוקה בלאכול אותם מרגע

שפתח את הקופסה. כשהיא היתה עסוקה באכילת גליליות עם שוקולד, בעלה דיבר איתו על העבודה שלו כאיש מכירות של בית

תוכנה גדול. על התסכול שלו וההזדמנות שלו לפתוח חברה עם חבר שלו שתמכור משהו שחבר שלו – גאון לפי דבריו – פיתח

לפני 10 שנים. הוא הסתכל עליה. על הגוף הגדול שלה ורגליה הארוכות ושדיה הכבדים ומותניה העבים. על פניה היפים והגסים,

עם השיער הג'ינג'י והשפתיים המלאות והעיניים הצוחקות. בינתיים בעלה עבר לדבר על עתידנות ועל השלבים שעל האנושות לעבור

לפני שתגיע לאלמוות או לאיחוד עם המכונות. מה שיקרה כנראה עוד 50 שנה בערך, אבל יתכן וגם לפני כן כי ההתפתחות

הטכנולוגית מואצת בקצב מעריכי ולא ליניארי . אחר כך הוא שמח שביקשה ממנו את המשייפת שלו ועשה נסיון כושל למצא אותה

במחסן החשוך עם ריח העובש. לא נורא, היא אמרה, היא תיקח אותה מתישהו בהמשך השבוע. ממילא לא תעבוד על הארונית אותה

היא משפצת בימים הקרובים.

כשהלכו, לקח את כוסות הקפה שלהם פנימה. הוא חשב לאונן לתוך הכוס ממנה שתתה, אבל לא היה בטוח איזו הכוס שלה ואיזו של

בעלה, אז רק שם את הכוסות בכיור, עם שאר הכלים המלוכלכים.