סטיית תקן

זו היתה

מערכת יחסים חלקה

עד

(וכולל)

הרגע שעזבתי

אותה.

לא שכחתי את הסלולרי אצלה,

לא החלקתי במורד מדרגות ביתה,

לא פתחתי את השער לכיוון הלא נכון.

תא המטען נפתח בקלות,

הקסדה נלבשה

האופנוע התניע

ונסע.

אבל הנה –

תקע את היתד הזו בהר הזכרון המזויין שלך:

הפנים שלה

כשאמרתי לה

שאני הולך.

יזכור עם ישראל  את פניהן של פרידותיו

ויעלו בזכרונך,

בשוכבך על מיטתך

ובקומך למטלותיך.

יהיו פנים אלו, עטורי תבוסה, בגידה והשפלה

חתומים בלב לדור ודור.

...