סטיית תקן

זה לא היה יום מוצלח במיוחד.

כל העניין עם חברת הביטוח הסתבך. חצי יום על פדיון 4,500 ש"ח מזויינים פיצויי פיטורין.

אחר כך התלמידה שהבריזה לו מהשיחת "פנינו לאן" שקבעו והוא נאלץ לשלוף אותה משיעור המתמטיקה שלה. וגם השיחה לא התנהלה כמצופה - שיחה מדכדכת שבסופה נאלץ לומר לה כי יערב את המחנכת והיועצת כי לא יודע עוד איך הוא יכול לעזור לה. ועכשיו למכללה. עם המזל הנאחס שלו, בטח ביטלו את השיעור ולא הודיעו.

ביטלו את השיעור.

דווקא כן הודיעו, אבל הוא מתעלם כפייתי ממיילים. מטלה שלא רואים אותה אינה קיימת (באופן מוזר, האסטרטגיה הזו עובדת. כ 80% מהדברים אותם התבקש לעשות ומהם התעלם התפוגגו מעצמם עם הזמן. העשרים אחוז הנותרים אכן היוו בעייה).

אז הוא התיישב על ספסל עץ שעל אחת המדשאות והסתכל על השמש והעלים ועל  ג'ינג'ית ארוכת רגליים ומוכרת למראה שעמדה על המדרגות ודיברה בסלולרי תוך שהיא מגניבה לעברו מבט חטוף. הג'ינג'ית סיימה את השיחה והחלה לרדת במדרגות. הוא סגר את תיקו בעצלתיים, קם והחל לרדת בשביל לכיוון היציאה. הג'ינגית כעשרים מטרים לפניו והוא מחיש את צעדיו ומשיג את הג'ינג'ית החטובה.

"היי", הוא אומר בחיוך בעודו מתבונן בה מהצד. היא מופתעת ומהססת לשניה לפני שמשיבה ב"היי" מסוייג.

הוא מבחין שהיא נראית צעירה מכפי שחשב. הוא מושיט לה במגושם את כרטיס ביקור שלו ומהסס בדבריו -"זה שלי.. , אה... הטלפון שלי.." הוא פותח במגומגם, "אני אשמח אם תשתמשי בזה. קפה או משהו.."

"קפה ? עכשיו ?" היא לא מבינה אך הבעת פניה הפתוחה נוסכת בו בטחון.  

"כן, עכשיו". הוא מחייך אליה, "שם, מתאים לך?" מחווה בזרועו לקפיטריה הפתוחה.

"אני צריכה קפה. וראיתי אותך כבר פה, בשיעור של דניאל, נכון ? "

הייתי פעם אחת. הוא עף על עצמו – אי אפשר ללמוד ממנו כלום..."

 ......

שעתיים, קפה, שתי כוסות בירה ושיחת עומק (שהתגלגלה מהר לפלירטוטים ווידויים של שני זרים מוחלטים) אחת אחר כך, הג'ינג'ית שרועה על דלפק מינימליסטי במטבח הזעיר של מעון הסטודנטים שלה. חציי גופה העליון מתוח על השולחן, שדיה הקטנים מהודקים למשטח הפורמייקה החלק, רגליה צמודות בחבלים לרגלי השולחן וכרית תחובה בין אגנה ובין צלע השולחן. הוא ספק אוחז ספק מלטף את שיערה. בשבילו זה קצת בנאלי, אבל היא צעירה ובשבילה זה עבד באופן ברור למדי - בית החזה שלה עלה וירד בנשימות מהירות והתחת שלה התרומם כאילו על דעת עצמו - חתולה. הוא חשב על החתולה הג'ינג'ית שלו ואחריה כל חתולי השכונה, ריחה מטריף את חושיהם.

חתולה.

והריח שלה באמת התחיל להשפיע עליו - ריח חד וקליל. הוא כרך מגבת מטבח סביב עיניה והתבונן סביבו באביזרי המטבח. כף עץ, מרית מתכת מצוחצחת, קיסמי שיניים.

עם מה את משחקת ? הוא שואל אותה.

"מה ?" היא אינה מבינה

"איפה הויברטור שלך ? המגרה עם האביזרים..."

"אני לא.. אה... אין ויברטור. בארון מולך אני משתמשת בדברים משם לפעמים..."

הוא פתח את דלת ארון התרופות הקטן לכיוונו הצביעה. כמה תחבושות אלסטיות, מזרק ומחט ארוזים באריזתם הסטרילית וכמה צינורות גומי צהבהבים.

הוא מניח את צינורות הגומי על גבה החשוף. מסדר אותם לרוחבו, מרווחים שווים ביניהם. גניחה קלושה נפלטת מבין שפתיה של הג'ינג'ית העקודה. את המזרק הוא מניח לצידה, ליד שדה הימני.

"ידיים למעלה", הוא אומר לה בטון רך. היא מושיטה את ידיה אל מעל ראשה והוא מצמיד אותן לרגלי השולחן באמצעות שניים מצינורות הגומי. ריח קלוש של חדר אחות מגרה את חוש הריח שלו.

פניה סמוקות ונשימתה קצרה והוא מעביר את אחד מצינורות הגומי לאורך צלעותיה וישבניה. היא מתפתלת וגונחת עמוקות.

"בשביל מה אלו ?" הוא מסיר את המגבת מפניה ושואל את הבחורה.

"של השותפה שלי... היא פראמדיקית."

השתמשת בהם פעם ?

"כן. ,

"איך ?"

"הם טובים להצלפה ו..."

"ו... ?"

"לאנלי לפעמים."

"וזה ?" הוא מרשרש במזרק העטוף מול פניה.

"בזה לא השתמשתי... בינתיים...". שפתה העליונה נמשכת בעווית קלה לכיוון אפה בהבעת אקסטזה מוזרה.

"אני לא בטוח שאשתמש במזרק הזה, בינתיים..." הוא עונה.

"אתה יכול. אני אוהבת דברים כאלה".

כן, אני רואה" הוא אומר ברצינות.

הוא מניף את צינור גומי ומצליף בישבנה. היא גונחת בהפתעה.

הוא מניח את המזרק על גבה. "לא להפיל", הוא אומר לה. "תהיי ילדה טובה ואל תזוזי".

עשר הצלפות. ישבנה אדום אך הוא הקפיד שלא לרכז את ההצלפות באזור אחד, כך שעורה החלק לא נפצע. היא מיבבת קלות והוא מלטף בעדינות את מצחה ומעביר אצבע על גשר אפה הלח מזיע.

עתה הוא שולח את ידו השניה, שאינה מלטפת, ומחדיר את אצבעו הארוכה באיטיות לתוך הכוס הנוזלי שלה, אצבעותיו האחרות מהדקות את פלחי ישבנה ופנים ירכיה.

הוא מסיר את ידו המנחמת ממצחה של הבחורה ואוחז בכף העץ הרחבה. הבחורה מיללת ארוכות במהלך עשר ההצלפות הבאות. גופה מתכווץ, מנסה להגן על עצמו בעוד גלי עונג וכאב מתפשטים בו מאזור אגן ירכיה מעלה אל סרעפתה, ביטנה ושדיה ומטלטלים את גופה בעוויתות חדות.

"שששש... שששש.." הוא לוחש לבחורה הבוכה בעוד אצבעו חופרת בתוכה ומחליקה על תקרת נרתיקה, פנימה והחוצה, מעסה את קצות העצבים הרגישים.

היא על סף אורגזמה, אבל הוא לא מעוניין שהיא תגיע לפורקן בינתיים - זה יהיה פשוט מדי, גם בשבילה ובטח שבשבילו : לגמור, לגמור, לגמור – אחר כך שניכם מרגישים רוויים כמו אחרי ארוחה דשנה מדי שנאכלה מהר מדי והוא רוצה ללכת ולא לחזור.הוא מוציא מעט את אצבעו ומעסה את פתח נרתיקה, אגנה מתרומם אוטומטית בשאיפה לשחזר את הרגשת העונג הקודמת, אך הוא מרחיק את ידו שוב בתגובה לתנועותיה וכך הוא משחק עם אגנה מספר דקות.  היא משתנקת מעט כשפירוש תנועותיו מתחוור לה - המתח האירוטי בו היא נשמרת הינו מכוון ולפיכך, אינה יכולה לשלוט על תזמון העונג שלה כרצונה. הוא שולט בדבר בו היא רוצה יותר מכל. היא פולטת נשיפה עמוקה והוא חושב שיהיה מעניין למשוך את זה עוד כמה שעות - לראות לאן יצליח להביא אותה עד שהעונג יהפוך תסכול מעייף. נראה לו שבהתחשב במה שראה עד כה, היא תסתדר היטב עם שלילת אורגזמה מפעם לפעם.

אבל לא הפעם.

רק אחרי שיתחיל לעבוד על המוח שלה - הוא יכיר אותה, יפתח אליה רגש, יכין אותה לזה ואז יתחיל לשחק עם האורגזמות שלה. זה יהיה הרבה יותר מספק כשהוא – ערפד רגשות שכמותו - יזדהה עם תחושת התסכול האירוטי שלה. הוא פושט את מכנסי הג'ינס שלו ונעמד לצידה, ידיו מונחות בעדינות על גבה המקושט. הוא מזיז ספר עבה שפינתו תחובה מתחת שדה השמאלי של הג'ינג'ית הקשורה, בזווית עינו הוא קורא את שם הספר מעל ציור החללית שעל הכריכה - "מספיק זמן לאהבה".

הגבר מתכופף, נושך בצווארה של האישה הקשורה ומיד שואף לתוכו את ניחוח הפרומונים של האישה הפורצים משקע כתפה וגופו נשטף גל תאווה מהיר ושוצף.

ידיו מתהדקות סביב ישבנה.

מספיק זמן לאהבה ?

.