סערה בכוס מים

שאחרי איחור של לא פחות משלושה שבועות שכבר התחלתי להגות במסרגות וקולבים

הוסת הגיעה

דווקא עכשיו שקשה (מצב רגעי שיעבור) אני מוצאת את עצמי נזקקת לו

שיבוא ויוריד אותי למטה, כי אוף קשה... קשה למעלה.

אבל אני כבר לא מדברת עם האיש. אז אין לי.

ואולי גם זה לטובה, אם אין לי לאן לברוח אז חייבת לעמוד ולהתמודד.

***

ביאליק אמר פעם ששירה מתורגמת היא כמו נשיקה מבעד למטפחת.

אני רוצה להסיר את המטפחת.

נֹאמַר שֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב עַל הַצַּד, הָמוֹן זְמַן, עוֹד מְעַט נוֹבֶמְבֶּר וְאַתָּה עַל אוֹתוֹ הַצַּד, הַלְּחִי כְּבָר
כּוֹאֶבֶת לְךָ, גַּם הָאֹזֶן כּוֹאֶבֶת, הַצַּוָּאר מְעֻקָּם, הַצְּלָעוֹת נִמְחָצוֹת וְכֹל הַגּוּף שֶׁלְּךָ צוֹעֵק דַּי.

- אֶסְתּוֹבֵב לַצַּד הַשֵּׁנִי.

- נֹאמַר שֶׁאֵין לְךָ צַד שֵׁנִי.

(אפשרויות / טל ניצן)

היום יש לי יומולדת יהודי :)

אחת העובדות שלי נפרדה לפני כמה חודשים מבן הזוג שלה.

ביום חמישי לפני שהלכה הביתה היא נכנסה למשרד שלי כדי להגיד לי כמה הסופ"ש זה נורא וקשה לה עם הלבד. היות ואני ידועה כרווקה ממורמרת (קשה לא לראות 😉) היא חיפשה המון הזדהות.

אבל אני הבטתי בה בפליאה ולא הבנתי על מה היא מדברת. אמרתי שלה שגם כשאני נשארת במרכז ולא נוסעת להורים אני בקושי נפגשת עם חברות בסופש וגם אז הן צריכות לקבוע איתי מראש.

עניתי לה שלא קשה לי עם הלבד, אני עם עצמי ואני אוהבת את החיים שלי.

אחר כך סיפרתי את זה לפסיכולוגית

ונזכרתי איך גם פעם הייתי נשארת לבד בסופשים והרגשתי הכי בודדה אומללה בעולם כולו.

אבל היום, הלבד לא מאיים עלי. אני שלמה עם עצמי ואוהבת את עצמי.

והאלה יודעת, עבדתי מאוד קשה בשביל זה.

קצת סקס עכשיו

הלב שלי קצת שבור עכשיו וזה לא מגיע לו (ולי)

בכלל בכלל

כל האנשים בעולם כולו: ימה את חייבת להקטין ראש בעבודה רק ככה תשרדי

אני למנהלת העמותה: אין בעיה אני אטמיע פה מערכת ניהול חדשה ואבנה נהלים חדשים ותוכנית עבודה שנתית 

🤯

היום אני והמזכירה החלפנו תמונות של בגדי פטיש וערגנו על קמדן

😻

ואין גוף חם בתוכי שיחמם אותי