סערה בכוס מים

אחת העובדות שלי נפרדה לפני כמה חודשים מבן הזוג שלה.

ביום חמישי לפני שהלכה הביתה היא נכנסה למשרד שלי כדי להגיד לי כמה הסופ"ש זה נורא וקשה לה עם הלבד. היות ואני ידועה כרווקה ממורמרת (קשה לא לראות 😉) היא חיפשה המון הזדהות.

אבל אני הבטתי בה בפליאה ולא הבנתי על מה היא מדברת. אמרתי שלה שגם כשאני נשארת במרכז ולא נוסעת להורים אני בקושי נפגשת עם חברות בסופש וגם אז הן צריכות לקבוע איתי מראש.

עניתי לה שלא קשה לי עם הלבד, אני עם עצמי ואני אוהבת את החיים שלי.

אחר כך סיפרתי את זה לפסיכולוגית

ונזכרתי איך גם פעם הייתי נשארת לבד בסופשים והרגשתי הכי בודדה אומללה בעולם כולו.

אבל היום, הלבד לא מאיים עלי. אני שלמה עם עצמי ואוהבת את עצמי.

והאלה יודעת, עבדתי מאוד קשה בשביל זה.