סערה בכוס מים

תראי, אני לא יודע כמה יבואו, סך הכל את כוס משומש, יד שניה במקרה הטוב, ושנינו יודעים שיותר משני ידיים עברו עליך נכון?
את מהנהנת אליו בשתיקה, וחושבת לעצמך שיש לו מזל שאת קשורה למה עוד שניה את קמה וחונקת אותו במו ידייך, בזמן שאת מנסה להפנים את העובדה שעוד רגע שורה של גברים עומדת לזיין אותך.
בכלל, את חייבת ללמוד להפסיק לשתף אותו בפנטזיות שלך אלוהים יודע מה הוא יחליט להגשים לך, עדיף לשתוק.

הוא מניח עליך את הכיסוי עיניים והכל נעשה חשוך יותר ופתאום את קולטת שמרוב עצבים את מדברת לעצמך בקול רם ואת שומעת את החיוך שלו מעלייך.
יודע איכר נפש בהמתו, את מלמלת לעצמך בהיסח דעת, למרות שאת יודעת שלפתגם הזה אין ממש קשר לכל הסיטואציה שהולכת פה (או אולי כן?)
יודע שור אבוס בעליו, הוא עונה, ואת מחייכת כי את לימדת אותו את הפתגם הזה, בכלל אוצר המילים שלו לקה בחסר לפני שהוא פגש אותך, מזל שיש לו אותי את חושבת לעצמך ומקווה שגם זה לא נאמר בקול רם.
אולי עדיף להשתיק גם את המחשבות ולא רק את הפה, הוא עונה לך שכן, אולי כדאי, ואת מסמיקה לתוך עצמך, גם זו היתה אמורה להיות מחשבה לאוזנייך בלבד.
ולעזאזל העצבים האלו והלחץ הזה וההתרגשות הזו שגורמות לך לא לשלוט בעצמך ולדבר כך ללא הרף ועוד שטויות שכאלו.

בנתיים עד שתצליחי להסדיר את כל המחשבות האלו, ערימה של גברים מסתדרת בתור מאחורייך, לפי מספרים שחולקו מראש.
וואלה יופי את חושבת לעצמך, מזל שהכל מתורבת פה, ממש אירופאי התור המופתי הזה.
מזל באמת, תארו לעצמכם שזה היה תור ישראלי, עם הדחיפות וההידחפויות, את מגחכת לעצמך, מספיק הידחפויות עומדות להערך פה הערב (או שכבר לילה?) לא צריך גם להיות ברברים, בכלל יש מספיק לכולם.
רק שיתחילו כבר לפני שאני אאבד את האומץ, הוא הבטיח לי שזה לא יקח הרבה זמן אבל השעון מחוגים הזה שעל פרק כף היד של אחד מן הנערכים למשימה משגע אותי בתקתוק הזה.
אלוהים כמה שאני שונאת שעוני מחוגים, את אומרת בקול רם.
שקט זונה, הוא נובח לקראתך (הנה, התחלנו את גינוני הטקס) אבל תקתוק השעון פסק
ובמקום הלימות השעון את שומעת את ליבך שהולם בך.

שקט
עומדים להתחיל.