סערה בכוס מים

מלמטה הכל נראה כ"כ הרבה יותר פשוט כשאתה מביט משם ולא רואה אותי באמת, רק מתבונן במה שחשוב בי בחלק בו אתה רוצה להשתמש.
השאר.. זה, כבר זוטות.
מתעלם מההתנשפויות שלי שמביכות אותי כי אתה בכלל אפילו לא נוגע אני כבר מתנשמת ובטח גם כבר רטובה.
וקשה לי שאתה ככה רק מסתכל ולא נוגע ואני לא יודעת למה לחכות אם בכלל ומה אני רוצה שיקרה וממה מפחדת
ולמה מצפה.
וכשאני מרגישה את כף היד שלך עולה פתאום למעלה לישבן שלי וממלאת אותה החום עז של כאב
זה מזעזע אותי כי אתה מצליח להוציא אותי בבת אחת מההזיה שהייתי בה שאני כבר לא זוכרת על מה היא היתה או אם היא היתה חשובה
והכל כבר לא חשוב.
כי התחלת
וצעצועים הרי לא מסוגלים לחשוב.