אִם קוֹרְאִים בִּשְׁמי אֲפִלּוּ
לְמִישֶׁהוּ אַחֵר יֵשׁ לִי שְׁנִיּוֹת מְתוּקוֹת
לַתִּקְוָה שֶׁעַכְשָׁו
אֶגְאַל מִישֶׁהוּ יִגְאַל אוֹתִי
טֶלֶפוֹנִים, צפירת מְכוֹנִיּוֹת
וַאֲנִי רָץ לְכָל קְרִיאָה וּמִתְלַהֵב
(יצחק לאור*)
**
היה פעם איזה מקום עבודה שחיזר אחרי (לא לדאוג, אני לא עפה על עצמי, זה המקום הראשון והאחרון שעשה את זה עד כה) ואני נורא התלבטתי לגביו.
הפסיכולוגית שלי אז אמרה לי שמותר לי להגיד לא. אפילו שרוצים אותי, זה בסדר לא לרצות בחזרה.
אמרתי אז לא. ותודה לאל שכך.
וזה בסדר.
זה בסדר להגיד לא.
אפילו אם מחזרים אחרי, אפילו אם רוצים אותי.
יש לי סיכוי להיות נאהבת. מגיע לי להיות כזו. ומגיע לי גם שזה יהיה שווה.
לא לרוץ אחר כל קריאה ולהתלהב. זה לא יגאל אותי, אני לא אגאל.
ובכלל
קוראים למישהו אחר.
*כן, אני יודעת. יצחק לאור הוא אנס נאלח עבריין מין שחוסה תחת חוק ההתיישנות ונשים שמפחדות להתלונן.
השיר הזה הוא עדיין הקולע ביותר שמצאתי
