שהתקבל לתיבת ההודעות שלי בעקבות הפוסט האחרון הצליח להפתיע אותי.
ראשית, אני מופתעת מכל חובבי השירה כאן. מדוע אינכם קוראים עוד?
שנית, אני מבולבלת מעט מהתרשמותכם על טיבה של הכתיבה שלי. האם לא הבחנתם בציון הקרדיט שבתחתית הפוסט?
שלישית, מדוע כלכם נשואים אך רוצים שאצור איתכם קשר? האם לא קראתם את הפרופיל שלי?
החלטתי לשפוט את כולם לכף זכות ולהסביר את הדבר ממנו יכל לנבוע הבלבול.
בסוגרים ציינתי את שמו של המשורר כך: שיר אהבה סיני -דרור גרין.
בדרך כלל נהוג לציין את שמו של הכותב או המשורר על ידי קו נטוי ואילו אני בחרתי להשתמש במקף (כן, אני יודעת שזה מינוס, אל תקטננו). מדוע עשיתי את זה?
ובכן, המקור נמצא באנקדוטה הזו:
דרור גרין פירסם לראשונה את השיר על ידי שימוש בסוג של פסבדון בספר שירים הנקרא כך:
נהר האהבה. שירֹֹ ֿאהבה סיניים.
נוסח עברי: דרור גרין.
ניתן היה להסיק מכך שדרור איגד תרגם וערך אסופה של שירי אהבה סיניים קדומים ופירסם אותם באנתולוגיה.
עברו כמה שנים ודרור אזר אומץ, או סתם שינה את דעתו ופירסם את הספר מחדש, הפעם בשמו המלא כמשורר.
אולם בנתיים, הוציאה המאיירת רות צרפתי ספר איור ושירה בשם "נשיפתו של ארוס", המלווה בשירים שהיא איגדה ואספה ואיורים ממכחולו של משה שטרנשוס ז"ל (למעשה מאז גם רות ז"ל, נפטרה).
בין השירים שהיא בחרה לשים בספר מופיע גם השיר הרהוראולם כמשורר מצוין שמדובר בשיר אהבה סיני. רות, סברה כנראה שמדובר בשיר סיני עתיק שזהות המשורר שלו אבדה ממזמן. ולכן רק ציינה שדרור הוא זה שהביא את הנוסח העברי ולא חשבה לציין אותו כמשורר.
כך יוצא שלשיר הרהור, מופיעים שני משוררים. האחד, משורר סיני עתיק עלום שם. השני, דרור גרין שאכן כתב את השיר.
אני בחרתי לתת לשניהם מקום. לכל אחד מגיע הקרדיט לשירה.
