סערה בכוס מים

וכתבתי ומחקתי כאן לפחות שני פוסטים מהיום (ועוד אחד משלשום).

ועדיין אם לא אכתוב אשתגע.

יושבת בשיעור על מחנות ריכוז ושבויים ועבודה. דנים על הקשר בין דכאו לתאי מאסר בשדות התעופה, אני כרגיל מהווה את הסמן הקיצוני וטוענת שאין כל הבדל תיאורטי והבסיס הרעיוני הוא אותו בסיס רעיוני (לפחות על פי אגמבן).

בירכתי מוחי, הראש שלי טמון לך בין הרגליים הזין מלטף לי את העיקול של החך העליון ואני מריירת עליך.
מרגישה הכי בבית שאפשר.