סערה בכוס מים

פעם פעם פעם ממזמן, עבדתי* במשרד עם עוד אנשים (נשים בעיקר) ובוולנטיין כל המשרד התמלא בפרחים בלונים ומיני תופנים ממשלוחים שהן קיבלו מבני הזוג שלהן.

כתבתי פה פוסט ממורמר על זה שאף על פי שאני רווקה גם לי מגיע שיאהבו אותי ביום האהבה. ציינתי שאני מסיימת לעבוד ממש מאוחר, אז יש מספיק זמן לאנשים לשלוח לי מתנה.

מישהו שאני לא מכירה ביקש את הכתובת של העבודה, ובמקום המשלוח הצנוע שציפיתי לו קיבלתי משלוח מושקע במיוחד, שהיה קשה להסביר ממי הוא במשרד ואחר כך בבית (אז עוד גרתי עם ההורים).

מחר הוולנטיין, אני עדיין רווקה. זה כנראה לא ישתנה בקרוב, כי בואי תודי בעובדות, את אדם קשה ואישה קשה עוד יותר.

אבל עדיין מגיע לי שיאהבו אותי. והמחווה הזו מאדם זר (שלא רצה דבר בתמורה, מה שמאוד מאוד נדיר פה בתוך כל אנשי "אני אביא לך x רק תשלחי לי תחתונים/תמונה של כף רגל/ תתני לי להיות העבד שלך/ ושות'") עדיין מצליחה לרגש אותי.

למען הסר ספק, היום אני עובדת מהבית. אז גם אף אחת מסביבי לא תקבל כלום וגם אין לי כל כוונה למסור לאנשים זרים את הכתובת שלי. כך שלא רומזת לכלום.

*לשם שינוי עבודה קצת פחות מבאסת. אומנם היתה קשורה לצה"ל שזה הזוי כי לא עשיתי אפילו צו ראשון. אבל ניחא.