לפני 5 שנים. 3 ביולי 2019 בשעה 14:09
הימים האחרונים קשים.
קשים בקטע להרגיש איך הגב שלי לאט לאט ומהר מהר הופך למסננת מרוב הסכינים שתקועים לו שם.
אחת הסיטואציות המורכבות שהייתי צריכה להתמודד איתם.
לפני כמה ימים אמרתי לו שאני צריכה שיפשט אותי, שמורכב לי מדי
ושם בלמטה שלו
יש שקט.
אבל הוא עסוק. ותכלס גם אני לא טובעת בזמן פנוי.
פתאום הודעה ממנו
את בבית? אני 5 דקות אצלך.
5 דקות אחרי זה הוא כבר אצלי בגרון.
והרבה זמן שלא הייתי כל כך מאושרת.
רגע לפני שאני כבר מתחילה לפקפק בעצמי
הוא בא ומזכיר לי
מה ומי אני.
