סערה בכוס מים

אחותי הקטנה אמרה לי שעכשיו שיש לי דירה נורמלית אולי אני רוצה לעבור על כל מיני דברים שהשארתי אצלה (ובכלל שכחתי שהם שם).

אז מצאתי מלא ספרים שבאמת זכרתי שהיו לי ולא הבנתי לאן נעלמו.

תכשיטים מפעם כולל עגיל ללשון מהחודש וחצי ששרדתי את הפירסיניג שם (ובכלל מי שמכיר אותי יכול לשים לב שאני ותכשיטים זה ממש לא).

על התעודות מהבית ספר דילגתי ולא הסתכלתי כך גם על הציוד מהשירות הלאומי שהיה טראומתי בדרכו (מי אמר הטרדות מיניות במדא ולא קיבלה?)

ופסיפס של סוסון ים מעץ.

בנדוד שלי הכין אותו כשהיה מאושפז, הוא אמר שזה מכוער ואני התעקשתי שזה יפה ואני רוצה אותו.

אמא שלו הביאה לי את זה בשבעה שלו.

סוף סוף יש לי איפה לתלות. 

ולהתגעגע קצת יותר.