סערה בכוס מים

באחד הפרקים של criminal minds יש דמות של מישהו שיוצא למסע רצח של road rage. אחת הדמויות של אנשי הFBI מסבירה שם שחלק מהמניעים שלו זה הרצון הזה לחוות את אותה ההתרגשות של הפעם הראשונה.

הפעם הראשונה שבה הוא ירה במישהי דרך חלון הרכב בזעם רגעי ובלתי מתוסרט גרמה לו לכזה ריגוש שהוא מחפש שוב ושוב לשחזר את זה. אבל שום דבר לא ישתווה לפעם הראשונה ולכן הוא חייב כל פעם להגביר את הסיכון על מנת להגיע לאותה חוויה בלתי מושגת.

אני מודה שלשם שינוי לא הלכתי לספרות לברר האם אכן יש תאוריה התנהגותית כזו. אבל כך או כך, ההסבר נשמע לי הגיוני.

אני חושבת על הפעם הראשונה שבה חוויתי ספייס.

זה לא היה בכלל בכלל בכלל מה שדמיינתי שזה יהיה, זה לא שזה היה יותר טוב או יותר רע ממה שדמיינתי, זה פשוט בכלל לא היה באותו סרגל המדידה.

וזה היה

-נפלא-

הימים היו ימי תור הזהב שלי פה. קשה להאמין אבל פעם הייתי סוג של אושיה פה.

אירגנו מסיבה לצעירים בסטודיו "אלכסנדריה" שפעל בדרום תל אביב ונסגר מאז. זה היה סטודיו בדסמי מצויד בחדרים עם תמות שונות וגם הוא היה נפלא. אולי יש פה עוד זקנים שזוכרים אותו לטובה (היום אני לא בטוחה שהייתי הולכת למקום כזה אבל אז הייתי פחות פמינצאית).

זו היתה מסיבה שהיום כשאני חושבת על זה אני מבינה עד כמה היא סייעה לגבש את הזהות שלי כנשלטת. חציתי שם גבולות שכלל לא חשבתי אפילו להציב בפני עצמי כי היה לי ברור שהם רחוקים אלפי קילומטרים, ולא רק שעמדתי מולם, חציתי אותם בראש מורם. 

זו היתה גם הפעם שבה הבנתי שאני פומבית. שוב, בדיעבד כבר הייתי צריכה להבין את זה מסיטואציות אחרות, אבל רק אז סוף סוף נחתה עלי ההכרה.

מה שהיה יפה במסיבה הזו, זה שהייתי מוקפת באנשים שאני אוהבת. ובעיקר, בוטחת בהם.

זה היה המרחב הבדסמי הכי בטוח שאי פעם הייתי בו. והיום כמה שנים אחרי כשהצלחתי לצבור אי אילו טראומיות משניות לתוך הלב שלי, אני בספק אם זה לעולם יחזור.

חשבתי על זה היום, על המרחב הבטוח הזה והגעתי למסקנה, שזה. זה הספייס.

לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להכנס למצב הזה אילולי הייתי בסביבה כזו, כי בבת אחת ולאט לאט מסרתי את השליטה בי לסביבה שלי, התמסרתי לחלוטין, גם למי שהיה איתי באותה מסיבה שגם בו בטחתי לחלוטין וגם לשאר הנוכחים שידעתי שידעו לקחת אותי או לעזוב אותי (ואותו) לנפשי ויתנו לי להיות.

יצא לי לחוות מאז עוד כמה פעמים תחושה של ספייס.

דבר לא השתווה לפעם הראשונה.

ואני תוהה, האם כמו אותו רוצח סדרתי, אני מחפשת לשווא את הריגוש של הפעם הראשונה?

או שפשוט טרם מצאתי את האדם בו אני יכולה לשים את מבטחי בצורה כזו, עת הייתי צעירה ופחות למודת חיים ובני אדם.

כנראה שכמו כל דבר בפסיכולוגיה התשובה תהיה -גם וגם. 

מחפשת מישהו לחוות איתו פעמים ראשונות.