יש איזה סטראוטיפ על נשלטים שהם כולם מנכלים ודירקטוריונים בחיי היום יום ובגלל שכל הזמן הם בשליטה בחיי המין שלהם הם מחפשים שמישהי תשלוט עליהם.
בואו נעזוב לרגע את העובדה שזו שטות גמורה שנועדה ליישב סתירה בתפישות פטריארכליות על תפקידים מגדרים וזה וזה וזה.
תמיד חשבתי שזה שטות כי בעיני נטיות מיניות הן לא פונקציה שמושפעת מגירויים חיצונים.
למי שלא עוקב אחרי הבלוג שלי, לפני כחודשיים התחלתי עבודה חדשה.
עכשיו, שלא תטעו, אני חיה את החלום, אני מתפתחת מקצועית ואישית ומגשימה את עצמי בתוך תחום עניין וידע שמגוון מקומות העבודה בו הוא מוגבל ביותר ואני נמצאת פחות או יותר בחוד החנית של העיסוק הזה.
ויחד עם זאת, זה קשה. מאוד.
ובין לבין יש פיקים של קושי נוסף.
כבר חודשיים יוצא שאני מנהלת צוות רב מקצועי ואחראית למספר עובדים כשכל אחד הבעיות והבקשות והדרישות והצרכים שלו. קחו את זה ותוסיפו את קהל היעד של הארגון (אוכלוסיה טיפולית כולשהיא).
וכן, קשה. פאקינג קשה. ובתוך כל פיק של קושי שהולך ונערם אני מוצאת את עצמי משוועת לשליטה.
הולכת בתוך זה ומשתגעת. איך כל היום אני חייבת להיות כל כך אסופה ולהיות הגורם המוביל והקובע.
ובסוף מתחשק לי להתפזר, בא לי שמישהו אחר יאסוף אותי יקח ממני את האחריות ואת השליטה.
ויוריד אותי למטה איפה ששקט ואפשר לנשום.
