לפני 19 שנים. 28 ביוני 2004 בשעה 11:21
מחלון החדר שלי נשקפים עצים ושביל עפר, ובלילות ללא שינה אני יכולה לשמוע את התנים שרים. פריפריה שכזאת.
בתל אביב, אני הולכת ביער של בטון, עצי זכוכית וברזל מתנשאים מעליי. אני שואפת לקרבי את המולת העיר ואת נופיה כמו חמצן.
אני חושבת, אולי אשקיע אצבעות חזק
באדמה
חרבה ללא גשם
אולי עד זוב דם
אולי האצבעות שלי יצעקו במקומי
אבל אין פה אדמה, רק מדרכות שותקות.