סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא אוהבת לינאריות

ועוד כל מיני דברים, אבל בעיקר לינאריות.
לפני 20 שנים. 31 באוגוסט 2004 בשעה 14:19

כל רסיסי האהבה העצמית שאספתי בשבועות האחרונים אחד לאחד התפזרו עכשיו על הרצפה. הם מצלצלים עצוב וקר כשהם מתגלגלים הלוך ושוב על המרצפות. הרמתי את הגיטרה אבל היא החליקה לי מהיד ואחד המיתרים חתך עמוק בבשרי. טפשי. מי נחתך ממיתר של גיטרה? זרזיף אדום-אדום זלג בעדינות במורד האצבעות, נקווה בסדקים שחורצים את כף היד לאורכה ולרוחבה. האדום-אדום הזה המשיך לטפטף על הרצפה בצליל פכפוך נעים ואני הסתכלתי.

Dark Artist​(שולט) - רוצה לאסוף את הרסיסים הללו ביחד? אני סבור שגם אני איבדתי כמה בדרך...
לפני 20 שנים
זיקית - ובכל זאת יש מי שיאסוף את הרסיסים האלה וישמור לך אותם בצד, ויטפח אותם ויחליק אותם למכיתות עגולות חלקות, שיוכלו לשוב שוב לתוכך.
וכרגיל, אני מבטיחה את הנדוש - יהיה בסדר יפתי.
לפני 20 שנים
דוכס תל אביבי​(שולט) - אני פה. בשבילך.
לפני 20 שנים
דריאון​(מתחלף) - לא אחתור לסיבה בעוקבותיה איבדת את כל הבטחון העצמי ואת התחושה היותך אהובה ונאהבת , כל שאוכל לאמר הוא שתביטי במראה באומץ ותראי שם בת אדם
שיש לה רגשות ולב , ושיש לה עתיד ותקווה .
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י