סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא אוהבת לינאריות

ועוד כל מיני דברים, אבל בעיקר לינאריות.
לפני 20 שנים. 20 במאי 2004 בשעה 11:09

תפסתם את עצמכם פעם מתגרים ממשהו בידיעה שזה לא, ככל שהמושג בכלל תופס במקום הזה, הנקי לפחות יחסית מסטריאוטיפים והתניות, "ראוי"? מסצינה בסרט על נשים מוכות, למשל?
לי זה קרה, ואחרי זמן מה התחלתי להבחין אפילו בדפוס קבוע: גברים שקטים, רכושניים, שתלטניים וקנאים עד להחליא, שסטרו לנשותיהם או נשקו להן כשהם אוחזים בשיערן ומכופפים את ראשיהן לאחור בחוזקה, זו הייתה סצינה שחזרה על עצמה שוב שוב בסרטים שאת שמם לא טרחתי לזכור, ושבה צפיתי, משום מה, בנשימה עצורה.
זה עדיין קורה לי לפעמים, ואם בעבר הרגעים הללו לוו בתחושת בושה ובלבול, עכשיו זה כך על אחת כמה וכמה.
זאת מפני שאני מאמינה שאני יודעת היטב מה רב המרחק בין בדסמ להתעללות שסובלות נשים אין ספור מבני זוגן, וכועסת על הבוגדנות של גופי המתעורר, שכנראה לא טרח לשנן את ההבדל.

זאלופון​(שולט) - גופך לא אמור לשנן את ההבדל. ההבדל הוא מוסרי-חברתי בלבד, וגם הוא לא תקף כאן.
כשאת מתגרה מסרט על נשים מוכות, את מתגרה מהאקטים הכוחניים (כמו רובנו...), מהפנטזיה, לא מהסבל של קורבנות אמיתיים. בפנטזיה אין SSC וטוב שכך. אפילו אם הסרט שאת רואה מבוסס על מקרים אמיתיים, כל עוד את לא מכירה את דפנה-שם-בדוי, עבורך היא בדיוק כמו דמות מסרט הוליוודי - ערטילאית, רחוקה וחסרת זהות אנושית ייחודית. הגוף שלך מנתק את האקטים מהקורבן האמיתי ומלביש אותם על פנטזיה אישית מחרמנת. לשם המחשה - מן הסתם גופך לא יתעורר מקטעים בסרט המתארים את המצוקות הנפשיות שהנשים המוכות עוברות כתוצאה מהמעשים. זה כבר לא חלק מהפנטזיה, זה כבר סבל אנושי אמיתי, וזה לא מרטיב.
בקיצור - לגיטימי מאד בעיניי, ומי שיטען שאפשר להגיד לגוף: "שב בשקט, אין משחק" - משקר.
לפני 20 שנים
en1 - זאלופון,
אולי מה שמגרה אותה זה בדיוק זה שאין SSC
אתה מכניס הכל לתבניות שמקובעות אצלך, וחבל.

ולך אישה-זאבה - אני מאוד מבינה את הגירוי משליטה בחיי היום-יום. בלי סשן שיתחם אותה. תהני ותרגישי טוב עם עצמך.
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י