לפני 20 שנים. 19 במאי 2004 בשעה 6:29
מאז שזכור לי, נהגתי להמציא לעצמי סיפורים בניסיון להרדם. עם השנים התבגרתי, שעות ההתהפכות חסרת המנוחה במיטה התארכו, ושני הגורמים האלה יחד חברו ליצור סיפורים ארוכים ומורכבים יותר ויותר. לפעמים הייתי מחברת סיפור ארוך אחד במהלך כמה לילות. אבל מכיוון שסופו של הפרק האחרון היה אפוף תמיד בערפל של שינה, התקשתי במקצת להתיך את קצות הפרקים זה לזה.
עכשיו, הודות למשטר החדש לפיו אני נמצאת במיטה כל לילה בעשר, ההרגל הזה עומד להיות שימושי מתמיד. אתמול בלילה הוא הועמד לראשונה במבחן; ספרתי תשעה סיבובים של אלבום-לפני-השינה-התורן שלי לפני שהתבלבלתי וחדלתי לספור. הווה אומר, סיפור ארוך במיוחד. או מפורט במיוחד. או סתם אחד שאחבר לאט, וזה מה שקרה בסוף, מפני שהמחשבות שלי רדפו זו אחר זנבה של זו כמו חבורה של כלבלבים נמרצים.