אחרי המקלחת עמדתי מול הראי עירומה, המים זלגו מהשיער והסתכלתי על הטיפות שמתגלגלות במורד הגוף, אחת מהן הגיעה לצלקת זעירה שמונחת לה על החזה שלי.
טיפה שניה התגלגלה לירך שם מונח לו כבר שנים חתך קטן שנגרם מסקלפל ונזכרתי בפחד שהציף אותי כשהסכין שלו פילחה את הבשר שלי ובטיפות הדם שטיפטפו על הסדין הלבן שכמו סם גרמו לסדין להתקמט, לאדרנלין לזרום ולנסוק או לצלול תלוי מאיזו זוית אני מסתכלת.
הסתכלתי על הגוף הזה שסוחב את הנפש שלי כבר די הרבה שנים.
הגוף הזה שהיה איתי שם בכל הרגעים.
המאושרים, העצובים, הבודדים, הכואבים, המרגשים, הנעימים, המפחידים.
הגוף הזה שלא משנה כמה השתמשתי בו או נתתי לאנשים אחרים לפגוע בו, מעולם לא איכזב אותי ותמיד היה שם לצידי.
והבטחתי לו ולעצמי שאני כבר לא מענישה אותו או אותי על דברים שקרו לפני שנים ואני לא אאפשר בחיים שיעשו לו משהו רע.
אני אשמור עליו ואגן עליו ואוקיר לו תודה.
לקחתי מגבת וספגתי כל טיפה גם את אלו שזלגו מהעניים.
השכבתי אותו במיטה, כיסיתי שיהיה לו חם ונעים ונרדמנו הוא ואני בחיוך :)
